קיא על שטיח בשכונת אברמוביץ

בדירות במגדלים החדשים בשכונת אברמוביץ החלונות סגורים רוב הזמן והמזגן פועל, וזה אומר שריח של קיא נשאר בחלל. אחרי הטיפול חשוב לפתוח חלונות ודלת מרפסת ולאוורר את הדירה, גם כדי שהשטיח יתייבש וגם כדי שהריח ייצא מהאוויר. אנחנו עולים במעלית עם הציוד הנייד, ומבקשים שקע חשמל ונקודת מים קרובים. אם השטיח דק ומונח על פרקט, נניח יריעה מגינה מתחת לאזור הכתם, כדי שהנוזל לא יגיע לרצפה. אם הכתם נמצא בחדר ילדים או בממ"ד, השאירו את הדלת פתוחה עד שהשטיח יבש. חדר סגור עם שטיח לח עלול לפתח ריח חמוץ שמזכיר את הקיא גם אחרי שהוא יצא.

קיא מורכב בעיקר מחומר אורגני: שאריות מזון, חלבונים, שומנים ומיצי עיכול. סבון רגיל מוציא חלק מזה, אבל לא מפרק את הכול. תכשיר אנזימטי מכיל אנזימים שמפרקים את החומרים האלה לחלקים קטנים, שאפשר לשטוף ולשאוב.

כמה דברים שכדאי לדעת:

• אנזימים צריכים זמן. הם לא פועלים בשנייה. בטיפול שלנו אנחנו נותנים לתכשיר זמן השריה לפני השטיפה.
• אנזימים לא אוהבים חום. מים חמים מנטרלים אותם, ולכן לא משלבים אותם עם מים רותחים.
• הם לא מחליפים שטיפה. אחרי שהאנזים עשה את שלו, צריך לשטוף ולשאוב את מה שהתפרק.

אנזימים מתאימים לרוב סוגי השטיחים, אבל לא לכולם באותה דרך. בצמר ובמשי, שהם סיבים של חלבון, אנחנו בוחרים תכשיר שמתאים לסיב ועובדים בזהירות. לפני כל שימוש אנחנו בודקים את הצבע בפינה נסתרת.

אם קניתם תכשיר אנזימטי לבד, ודאו שהוא מיועד לשטיחים, ובדקו קודם בפינה.

לפעמים מגלים קיא רק אחרי שהוא התייבש: חתול שהקיא בזמן שכולם היו בעבודה, או כתם מאחורי הספה שאף אחד לא ראה. קיא יבש הוא שכבה קשה שנצמדת לקצות הסיבים, ומתחתיה הנוזל כבר נספג לגב.

מה לעשות:

• להרים את החלק היבש בזהירות עם כרטיס פלסטיק או מרית, בלי לגרד בכוח.
• לשאוב את הפירורים בשואב אבק.
• לרכך את מה שנשאר במגבת לחה במים קרים, ולספוג.
• לא לשפשף במברשת קשה, כי זה תולש סיבים ופורע את האזור.

בכתם יבש הסיכון לשינוי צבע גבוה יותר, כי החומצה והמרה היו במגע עם הסיב זמן רב. ברוב המקרים הכתם עצמו יוצא, אבל ייתכן שיישאר גוון קל, בעיקר בשטיח בהיר. הריח מגיב בדרך כלל טוב לטיפול אנזימטי, גם בכתם ישן.

צלמו את הכתם לפני שאתם נוגעים בו, ושלחו לנו. מהתמונה נוכל לומר מה סביר לצפות לו.

בשטיח שאגי, קיא נכנס בין הסיבים הארוכים ומסתבך בהם. החלק המוצק נתפס בסיבים, והנוזל יורד לבסיס. זה הופך את ההרמה לקשה יותר, ואת הריח לעקשן יותר.

העזרה הראשונה בשאגי:

• להרים את מה שאפשר מלמעלה, בלי ללחוץ פנימה.
• להפריד את הסיבים ביד, עם כפפה, ולהרים שאריות שנתפסו ביניהם.
• לספוג את הנוזל בלחיצה עמוקה.
• לא לשפוך מים לתוך השאגי, אלא להרטיב מגבת ולהניח אותה על האזור.

בטיפול אנחנו פותחים את הסיב, מכניסים את התכשיר האנזימטי עד הבסיס, ונותנים לו זמן. אחר כך שוטפים ושואבים כמה פעמים, כי סיב ארוך מחזיק הרבה נוזל. אחרי הייבוש כדאי לסרק את הסיבים ביד כדי שלא יישארו דבוקים. הגישה שלנו לסיבים ארוכים מוסברת בעמוד ניקוי שטיח שאגי.

הביקור מתחיל בכמה שאלות: מתי זה קרה, האם זה אדם או חיה, ומה כבר נוסה. אחר כך:

1. בדיקת השטיח. זיהוי הסיב והגב, ואיתור כל הכתמים, כולל ישנים.
2. בדיקת צבע. בפינה נסתרת, כדי לוודא שהתכשיר לא יזיז את הצבע.
3. הסרת שאריות. הרמה ושאיבה של מה שנשאר על הסיב.
4. תכשיר אנזימטי. על הכתם ועל השוליים שסביבו, עם זמן השריה.
5. שטיפה ושאיבה. מים נקיים ויניקה חזקה, בשיטה שמתאימה לשטיח, עד שהנוזל שנשאב נקי.

אם השטיח צריך גם ניקוי כללי, אפשר לשלב את שני הדברים באותו ביקור. בסוף נראה לכם את התוצאה ונגיד אם יש סיכוי שריח או גוון יישארו. זמן הייבוש משתנה, ופירטנו עליו בעמוד כמה זמן שטיח מתייבש.

אם בבדיקה מתברר שהשטיח רגיש מדי, נעצור לפני שמשהו נפגע.