שתן חתול על שטיח בשכונת מרום ראשון

בבניינים ישנים הריצוף הוא לרוב אריחים ישנים עם מרווחי רובה רחבים. כשחתול עושה על שטיח שמונח על ריצוף כזה, השתן עובר את השטיח ונבלע ברובה, שם הוא נשאר הרבה אחרי שהשטיח נוקה. בשכונת מרום ראשון בדירות קרקע, הלחות מהקרקע מגבירה עוד את הריח.

לפני הטיפול נרים את השטיח כדי לבדוק אם הרובה כהה או מדיפה ריח. אם כן, תצטרכו לטפל בה בנפרד לפני שהשטיח הנקי חוזר, כי אנחנו מנקים שטיחים בלבד. בלי זה, החתול ימשיך להרגיש את הנקודה דרך השטיח.

אם השטיח קטן, אפשר גם לשקול להחליף את מקומו בחדר אחרי הניקוי. נקודה חדשה על רצפה שלא ספגה שתן מקטינה את הסיכוי שהחתול יזהה אותה כמקום מוכר.

יש הבדל בין חתול שעושה צרכים מחוץ לארגז לבין חתול שמסמן. כשחתול עושה צרכים, הוא מתכופף ומשאיר שלולית על משטח שטוח, בדרך כלל באמצע השטיח או בפינה שקטה. כשחתול מסמן, הוא עומד, מרים את הזנב ומרסס כמות קטנה של שתן על משטח אנכי.

על שטיח, סימון נראה כמו כתמים קטנים בשוליים: ליד רגל של ספה, ליד קיר, ליד דלת או ליד חלון שדרכו הוא רואה חתולים אחרים. לפעמים השתן נוזל מהקיר או מהרהיט ונאסף בשולי השטיח.

• שלולית במרכז: לבדוק את הארגז, את החול ואת המיקום שלו.
• כתמים קטנים בשוליים: סימון, לרוב בגלל לחץ או חתולים אחרים.
• שינוי פתאומי אצל חתול שהיה נקי: לבדוק אצל וטרינר.

ההבדל חשוב לנו, כי בסימון צריך לחפש גם על הקיר ועל הרהיט שליד השטיח, ולא רק בסיבים עצמם.

לחתול חוש ריח רגיש בהרבה משלנו. גם כשבני הבית כבר לא מרגישים כלום, החתול מזהה שאריות של שתן ישן ומבין שזה מקום מסומן, ולכן מקום שבו מותר לעשות. כל פעם שהוא חוזר, הוא מחזק את הסימון.

זה מסביר למה ניקוי חלקי לא עוצר את ההרגל. אם נשארו שאריות בתחתית, בלטקס או ברצפה, החתול ימשיך להרגיש אותן. לפעמים הוא אפילו עובר לנקודה סמוכה, כי הנקודה המקורית מריחה לו פחות טוב אבל עדיין מוכרת.

הטיפול שלנו מכוון להוציא את השאריות האלה כמה שיותר, כולל בשוליים של כל כתם, שם השתן התפשט ולא רואים אותו. אבל אם השתן הגיע לרצפה, החלק הזה צריך טיפול נפרד, כי אנחנו מנקים שטיחים בלבד. בלי זה, החתול עלול לחזור גם לשטיח נקי לגמרי.

לפעמים מספיק פס קטן של שתן ישן מתחת לשולי השטיח כדי שהחתול ימשיך לחזור.

אחד החומרים בשתן, חומצת שתן, יוצר כשהוא מתייבש גבישים קטנים שכמעט לא מתמוססים במים רגילים. בשתן חתול, שהוא מרוכז, יש הרבה מהם. הגבישים נצמדים לבסיס הסיבים ולתחתית, ומשחררים ריח בכל פעם שהם נרטבים מחדש.

זה מסביר מצב מוכר: ניקיתם את השטיח במים וסבון, הוא התייבש, ובמשך כמה ימים הריח היה חזק יותר מקודם. המים הרטיבו את הגבישים ולא הוציאו אותם.

בטיפול שלנו התכשיר האנזימטי צריך זמן לפרק את החומרים האלה, ולכן אנחנו לא שוטפים מיד אחרי המריחה. אחרי ההשריה מגיעים שטיפה ושאיבה בשיטת הזרקה-יניקה, שמוציאות את מה שהתפרק החוצה ולא משאירות אותו בשטיח.

• בכתם חדש, טיפול אחד מספיק בדרך כלל.
• בכתם בן כמה חודשים, לפעמים צריך שתי מריחות לפני השטיפה.
• בכתם עמוק בתחתית, ייתכן שיישאר ריח קל.

לכן לוח הזמנים של הביקור כולל המתנה, ולא רק עבודה עם המכונה.

קילים הוא שטיח ארוג שטוח, דק ובלי פלאג. אין בו שכבה עבה שיכולה לעצור את השתן, ולכן מה שהחתול עושה עליו עובר כמעט מיד לרצפה. מצד אחד, יש פחות חומר בשטיח שספג את הריח. מצד שני, הרצפה מתחת סופגת הכול.

קילים צבעוני הוא גם שטיח שצבעיו זולגים בקלות יחסית, במיוחד באדום ובכחול. שתן שהתייבש עליו משאיר לפעמים הילה של צבע שזלג לפס הסמוך. בטיפול אנחנו משתמשים בכמות נוזל מינימלית ועובדים מהר, כדי לא להרטיב את האריגה לעומק.

• להרים את הקילים מיד ולנגב את הרצפה מתחתיו.
• לא לתלות אותו רטוב, כי הצבע עלול לרדת למטה.
• לבדוק את שני הצדדים, כי קילים לרוב הפיך.

על השיטה שלנו לאריגה שטוחה אפשר לקרוא בעמוד ניקוי שטיחי קילים.

קילים קל להרים, וזה יתרון: אפשר לבדוק ולנקות את הרצפה מתחתיו בלי מאמץ.