שטיח בחדר ילדים בשכונת נווה הדרים

בדירות הישנות בשכונת נווה הדרים חדר הילדים משמש לעיתים קרובות שני ילדים ויותר, עם מיטת קומותיים, שולחן כתיבה ומעט מקום פנוי. השטיח הוא אזור המשחק היחיד בחדר, והוא סופג הרבה. בחדר קטן כזה ההכנה לפני הניקוי חשובה במיוחד: להרים צעצועים מכל הרצפה, לפנות את מה שאפשר למסדרון, ולהשאיר גישה לשקע חשמל. אנחנו מעלים את הציוד במדרגות ועובדים בחדר עצמו, בלי שהשטיח צריך לצאת. בגלל שהחדר קטן, אוורור טוב אחרי הניקוי קובע את קצב הייבוש. אם בחדר יש שני שטיחים קטנים ליד המיטות, כדאי לנקות את שניהם באותו ביקור, כדי שהחדר כולו יהיה זמין שוב באותו ערב.

יש שני סוגים, והם מתנהגים הפוך. בצק משחק רך הוא על בסיס קמח, מלח ומים. כשהוא מתייבש הוא מתפורר, ולכן הכלל הוא לחכות. בצק יבש יוצא ברובו בגירוד עדין ובשאיבה, ובצק רטוב נמרח לתוך הסיב.

פלסטלינה קלאסית היא על בסיס שעווה ושמן, והיא לא מתייבשת לעולם. היא נשארת רכה ונמרחת עם חום הגוף והרגליים. כאן עוזר קירור עם קרח כדי להקשות אותה, ואחר כך הרמה בעדינות של החתיכות.

בשני המקרים לרוב נשאר צבע, ובפלסטלינה גם כתם שומני. אל תנסו על פלסטלינה מים חמים או מגהץ: השמן נספג לעומק ומשאיר אזור כהה. בניקוי שלנו אנחנו מטפלים קודם בשומן ואחר כך בצבע, ומסיימים בשטיפה. בשטיחים עם צבע בהיר כדאי לשלוח תמונה ונאמר מה סביר לצפות לו.

כדאי לבדוק גם את הסוליות של הנעליים ואת גלגלי הכיסא בחדר, כי פלסטלינה נוטה להימרח ממקום למקום בלי שמרגישים.

שולחן היצירה הוא המקור הקבוע של כתמים בחדר ילדים.

• טושים על בסיס מים, אלה שמסומנים כרחיצים, יוצאים לרוב טוב, במיוחד אם לא שפשפו אותם.
• טושים קבועים הם כתם צבע לכל דבר, ולעיתים קרובות משאירים סימן גם אחרי טיפול.
• צבעי פנדה ושעווה הם שעווה עם צבע. מקררים, מגרדים בעדינות, ואחר כך מטפלים בצבע.
• דבק לבן נמס במים כל עוד הוא לא מתייבש. דבק פלסטיק ודבק חם קשים יותר.
• נצנצים לא מכתימים, אבל נכנסים לבסיס ונשארים שם חודשים. שאיבה חזקה ואיטית מוציאה את רובם.
• גואש וצבעי ידיים יוצאים טוב כשהם רטובים, וקשים יותר כשהתייבשו.

בניקוי השטיח כולו רוב השאריות הקטנות האלה מתבהרות, ואת מה שנשאר אנחנו בודקים נקודתית.

שולחן יצירה על משטח רחיץ, או מגבת ישנה מתחת לכיסא, חוסכים הרבה מהכתמים האלה.

תקופת הזחילה היא התקופה שבה הקשר בין הילד לשטיח הכי קרוב. הידיים, הלחיים והברכיים על הסיבים כל היום, וכל מה שנמצא על הרצפה עובר לפה מהר.

לפני השלב הזה כדאי:

• לנקות לעומק את השטיח שבו התינוק ישחק, כדי להוציא אבק, שערות של חיות וחול שהצטברו לאורך זמן.
• לבדוק שאין בשטיח פרנזים שנפרמים או חוטים רופפים שאפשר לתלוש ולהכניס לפה.
• לבדוק את הגב: גב לטקס ישן שמתפורר משאיר פירורים.
• לשאוב את השטיח לעיתים קרובות יותר, פעמיים בשבוע לפחות.

אם יש בבית כלב או חתול, השטיח שבו התינוק זוחל צריך תשומת לב מיוחדת, כי הוא צובר שערות וקשקשים. על הקשר בין שטיחים לאבק תוכלו לקרוא במאמר שטיחים ואלרגיה לאבק.

גם השטיח בסלון, אם התינוק יזחל עליו, ראוי לאותה תשומת לב.

שטיחים לחדרי ילדים מגיעים הרבה פעמים בצבעים חזקים: אדום, כחול כהה, ירוק עז ושחור, על רקע לבן או בהיר. ההדפס הוא לרוב צבע שהודפס על פני הסיב ולא צבע שחדר לכולו, ובשטיחים זולים הצבע לא תמיד יציב.

כשצבע לא יציב נרטב, הוא עלול לזלוג לאזורים הבהירים שלידו. זה נראה כמו הילה ורודה סביב האדום או כתמים כחלחלים על הלבן, ואת זה כבר אי אפשר להחזיר.

לכן לפני ניקוי של שטיח מודפס אנחנו בודקים כל אחד מהצבעים החזקים בנקודה נסתרת, עם מגבת לבנה לחה. אם הצבע עובר למגבת, אנחנו מתאימים את השיטה עם פחות מים, או אומרים לכם בכנות שעדיף לא לנקות אותו בבית. גם בבית, אם ניגבתם כתם ושמתם לב שהמגבת נצבעת בצבע של השטיח, עצרו.

בשטיח מודפס עם רקע לבן, כתם של מיץ אדום יכול להיראות כמו זליגה, ולכן חשוב לנו לדעת מה נשפך עליו.