ניקוי שטיחים בשכונת רקפות

בדירות קרקע ובבניינים ותיקים יש לפעמים לחות שעולה מהרצפה או נכנסת דרך קירות חיצוניים. שטיח שמונח על רצפה כזאת צובר ריח של טחב, ולפעמים מופיעים בגב שלו כתמים כהים. לפני ניקוי שטיחים בשכונת רקפות בדירה כזאת הטכנאי בודק את הגב ואת הרצפה מתחת לשטיח. הניקוי עצמו מוציא לכלוך וחלק גדול מהריח, אבל אם מקור הלחות נשאר, הריח עלול לחזור. כדאי לייבש היטב אחרי הניקוי, ולשקול להרים את השטיח מדי פעם כדי שהרצפה תתאוורר. אם יש סימני עובש בגב, נגיד לכם את זה בפירוש. בדירות כאלה כדאי גם לבדוק שהשטיח לא נוגע בקיר חיצוני רטוב, ולהשאיר מרווח קטן שמאפשר לאוויר לעבור בצד. שטיח שמתייבש היטב פחות צפוי לצבור שוב ריח.

לפני שמחברים צינור אחד, הטכנאי עובר על כל שטיח שמיועד לניקוי. הוא הופך פינה ובודק את הגב: שטיח עם גב לטקס מודבק מתנהג אחרת משטיח ארוג בעבודת יד, שבו רואים את הקשרים מאחור. הוא מזהה את הסיב לפי המגע, הברק והתווית אם יש, ומסמן אזורים בעייתיים כמו כתמים ישנים, אזורים שחוקים או שוליים רופפים.

אחר כך מגיעה בדיקת הצבע. על פינה שלא רואים מניחים מעט מתמיסת הניקוי ולוחצים עליה מגבת לבנה. אם המגבת נצבעת, זה סימן שהצבע עלול לדמם בשטיפה, ואז משנים שיטה או ממליצים לא לנקות את השטיח בבית. רק אחרי הבדיקות האלה נקבעת השיטה לכל שטיח, ואתם שומעים מראש מה צפוי לצאת ומה כנראה יישאר. ההחלטות האלה הן מה שמבדיל בין ניקוי שטיחים בשכונת רקפות שעובד לבין ניקוי שמזיק.

הסיב קובע כמעט הכל: כמה מים השטיח סובל, באיזה חומר מותר להשתמש ומה הסיכוי שכתם ייצא. בקצרה:

• פוליפרופילן: הנפוץ ביותר בשטיחים זולים ובינוניים. עמיד למים ולא סופג צבע בקלות, אבל סופג שמנים ומתקמט בערימה במקומות של דריכה.
• ניילון: גמיש וחוזר לצורתו, אבל כתמי צבע כמו מיץ ויין נקשרים אליו מהר.
• ויסקוזה: מבריק ונראה כמו משי, אבל רגיש מאוד למים. הוא עלול להצהיב, להתקשות ולהיראות מקומט אחרי שטיפה לא נכונה.
• כותנה: נפוצה בשטיחי ילדים ובשטיחים שטוחים. נוטה להתכווץ ולדמם צבע.
• צמר: עמיד ודוחה לכלוך באופן טבעי, אבל דורש שיטה עדינה וייבוש טוב.
• משי: עדין ביותר. ברוב המקרים לא נמליץ לנקות אותו בבית.

אם אין תווית, צלמו את הגב ואת הערימה מקרוב, ונעזור לזהות. בשטיחים מעורבים, למשל צמר עם תוספת ויסקוזה, בוחרים את השיטה לפי הסיב הרגיש מביניהם.

שתן הוא לא רק כתם. הוא נוזל שחודר דרך הסיבים אל הגב, ומשם לפעמים גם לרצפה. כשהוא מתייבש נשארים בו מלחים וחומרים שמתפרקים לאורך זמן ויוצרים את הריח המוכר, שחוזר בכל פעם שיש לחות באוויר.

בניקוי מקצועי מאתרים את האזורים הפגועים, מטפלים בהם בחומר ייעודי שמפרק את שאריות השתן, ואז שוטפים ושואבים לעומק. בתאונות טריות התוצאה בדרך כלל טובה מאוד. בשתן ישן שחזר על עצמו באותה נקודה, שחדר לגב ולרצפה, ייתכן שיישאר סימן בהיר או ריח קל, בעיקר בימים לחים. אנחנו לא מבטיחים שכל ריח ייעלם, ואומרים מראש מה צפוי. מה לעשות ברגע שזה קורה תמצאו במדריך שתן של כלב על שטיח, ומידע לפי אזור בעמוד שתן חתול על שטיח לפי אזורים. אם אתם יודעים איפה בדיוק היו התאונות, סמנו את המקומות בפתק או בתמונה לפני שהטכנאי מגיע.

הפרנזים בקצוות השטיח הם בדרך כלל המשך של חוטי השתי, והם עשויים לרוב מכותנה גם כשהשטיח עצמו מצמר. לכן הם מתנהגים אחרת: הם מאפירים מהר, סופגים לכלוך מהרצפה ונוטים להצהיב כשמנקים אותם בחומר לא מתאים או כשהם נשארים רטובים יותר מדי.

בזמן הניקוי מטפלים בפרנזים בנפרד, בעבודה ידנית ובכמות קטנה של תמיסה, ומסרקים אותם ישר כדי שיתייבשו מסודרים. שוליים ארוגים מקבלים טיפול דומה, כי שם מתרכז הלכלוך מהשואב שלא מגיע עד הקצה. חשוב לדעת: אנחנו מנקים בלבד. פרנזים קרועים, שוליים שנפרמו או קשרים שנפתחו לא מתוקנים בביקור, ואם הטכנאי רואה שהניקוי עלול להחמיר נזק קיים, הוא יעדכן אתכם לפני שהוא נוגע באזור. בשטיחים פרסיים ובקילים יש לזה משקל מיוחד, ופירוט נמצא בעמוד ניקוי שטיחים פרסיים. אם יש לכם ספק לגבי מצב הפרנזים, צלמו אותם מקרוב ושלחו עם שאר התמונות.