שתן חתול על שטיח בשכונת רקפות

בבניינים ישנים הריצוף הוא לרוב אריחים ישנים עם מרווחי רובה רחבים. כשחתול עושה על שטיח שמונח על ריצוף כזה, השתן עובר את השטיח ונבלע ברובה, שם הוא נשאר הרבה אחרי שהשטיח נוקה. בשכונת רקפות בדירות קרקע, הלחות מהקרקע מגבירה עוד את הריח.

לפני הטיפול נרים את השטיח כדי לבדוק אם הרובה כהה או מדיפה ריח. אם כן, תצטרכו לטפל בה בנפרד לפני שהשטיח הנקי חוזר, כי אנחנו מנקים שטיחים בלבד. בלי זה, החתול ימשיך להרגיש את הנקודה דרך השטיח.

אם השטיח קטן, אפשר גם לשקול להחליף את מקומו בחדר אחרי הניקוי. נקודה חדשה על רצפה שלא ספגה שתן מקטינה את הסיכוי שהחתול יזהה אותה כמקום מוכר.

חתולים התפתחו מבעלי חיים של מדבר, והגוף שלהם חוסך מים. הם שותים מעט ומפרישים שתן מרוכז מאוד, עם כמות גבוהה של אוריאה וחומרים נוספים. כשהשתן מתייבש בשטיח, חיידקים מפרקים את האוריאה לאמוניה, וזה הריח החד שמרגישים בימים הראשונים.

בשלב מאוחר יותר מתפרקים חומרים אחרים בשתן ומשחררים תרכובות גופרית, שאחראיות לריח הכבד והעמוק שמזכיר לא מעט אנשים ריח של בצל רקוב. אצל חתולים זכרים שלא עברו סירוס הריח הזה חזק במיוחד.

• כמות קטנה של שתן חתול מריחה כמו כמות גדולה של שתן כלב.
• הריח מתחזק עם הזמן במקום להיחלש.
• חום ולחות מעוררים אותו מחדש.

לכן טיפול בשתן חתול דורש תכשיר שמפרק את החומרים האלה עצמם, ולא רק ניקוי שמוריד את הכתם הנראה. שטיפה במים לבד מזיזה את הבעיה, אבל לא פותרת אותה.

אחד החומרים בשתן, חומצת שתן, יוצר כשהוא מתייבש גבישים קטנים שכמעט לא מתמוססים במים רגילים. בשתן חתול, שהוא מרוכז, יש הרבה מהם. הגבישים נצמדים לבסיס הסיבים ולתחתית, ומשחררים ריח בכל פעם שהם נרטבים מחדש.

זה מסביר מצב מוכר: ניקיתם את השטיח במים וסבון, הוא התייבש, ובמשך כמה ימים הריח היה חזק יותר מקודם. המים הרטיבו את הגבישים ולא הוציאו אותם.

בטיפול שלנו התכשיר האנזימטי צריך זמן לפרק את החומרים האלה, ולכן אנחנו לא שוטפים מיד אחרי המריחה. אחרי ההשריה מגיעים שטיפה ושאיבה בשיטת הזרקה-יניקה, שמוציאות את מה שהתפרק החוצה ולא משאירות אותו בשטיח.

• בכתם חדש, טיפול אחד מספיק בדרך כלל.
• בכתם בן כמה חודשים, לפעמים צריך שתי מריחות לפני השטיפה.
• בכתם עמוק בתחתית, ייתכן שיישאר ריח קל.

לכן לוח הזמנים של הביקור כולל המתנה, ולא רק עבודה עם המכונה.

שטיחים פרסיים ושטיחי עבודת יד בנויים לרוב על שתי וערב של כותנה, עם פלאג מצמר או ממשי. השתן עובר את הפלאג מהר, נספג בכותנה ונשאר בה. כותנה רטובה לאורך זמן עלולה להיחלש, ושתן שהתייבש בתוכה משאיר כתם צהבהב שנראה מהצד האחורי של השטיח.

הסכנה הגדולה בשטיחים כאלה היא דימום צבע. צבעים טבעיים ולפעמים גם צבעים ישנים זולגים כשהם נרטבים, ושתן כבר החליש אותם. לכן אנחנו בודקים כל צבע בנפרד בנקודה נסתרת, לפני תכשיר ולפני מים.

• אם הצבעים יציבים, מטפלים בלחות נמוכה ובשאיבה צמודה.
• אם צבע אחד זולג, עוצרים ומסבירים.
• שטיח משי או שטיח עתיק מאוד לרוב לא ננקה בבית.

בעמוד ניקוי שטיחים פרסיים הסברנו מתי אנחנו מנקים שטיח כזה בבית ומתי ממליצים שלא.

גם הצד האחורי של שטיח כזה מספר הרבה: הילה צהובה שם מראה עד לאן השתן הגיע.

אחד הרגעים הפחות נעימים במעבר דירה הוא כשמרימים את הספה ומגלים מתחתיה כתמים כהים וריח חזק. חתול שסימן שם חודשים ארוכים עשה את זה בשקט, והרהיט הסתיר את הכול.

כתם ישן כזה הוא לא רק בעיית ריח. הסיבים באזור לרוב שינו צבע, נעשו קשים או דביקים, ולפעמים התחתית מתחת נחלשה. במקרים קשים, הלטקס שמחזיק את הסיבים התפורר, והסיבים יוצאים בקלות כשמושכים אותם.

• לצלם את האזור לפני שמנסים משהו בעצמכם.
• לא לשפשף כתם ישן בכוח, כי זה עלול לתלוש סיבים מוחלשים.
• אם השטיח עובר לבית חדש, לנקות לפני שמניחים אותו שם.

אנחנו מטפלים בכתמים כאלה כמו בכל שתן ישן: איתור, השריה ממושכת, שטיפה ושאיבה. ההבדל הוא שבכתם בן חודשים ציפיות צריכות להיות ריאליות, ונגיד לכם מה סביר כבר מהתמונה.

אם השטיח עובר איתכם, כדאי לתאם את הניקוי לפני המעבר ולא ביום שבו הרהיטים כבר בדרך.