ניקוי שטיח שאגי בקריית אונו

שאגי שמונח קרוב לדלת הזזה לחצר אוסף עלים יבשים, קוצים, זרעים של עשבים ואדמה. בסיבים ארוכים הם נתפסים ונשארים, ובמיוחד קוצים קטנים שנכרכים בבסיס. ילדים שרצים פנימה יחפים מהמדשאה מכניסים גם רטיבות.

בניקוי שאגי בקריית אונו בבית עם גינה אנחנו מוציאים את כל זה ידנית ובשאיבה לפני שמרטיבים, כי חומר צמחי שנרטב משאיר כתמים ירקרקים או חומים. אם אפשר, הזיזו את השטיח מטר או שניים מהדלת, והניחו בין הדלת לשטיח שטיחון נעליים פשוט שקל לנער. זה משנה מאוד את כמות הלכלוך שמגיעה לסיבים. באביב, כשהעשבים בגינה מפזרים זרעים ואבקנים, השטיח הקרוב לדלת צריך שאיבה תכופה יותר מהרגיל. מי שיש לו אלרגיה עונתית ירגיש את ההבדל, גם אם לא יראה אותו על הסיבים.

רוב שטיחי השאגי שנמכרים בחנויות עשויים אחד משני סיבים סינתטיים, ולכל אחד יש אופי משלו בזמן הניקוי ואחריו.

• פוליאסטר רך מאוד למגע, לעיתים מבריק, ונמכר הרבה בשם "מיקרופייבר". הוא לא סופג מים לתוך הסיב, אבל נמעך מהר ונוטה לשכב בכיוון אחד.
• פוליפרופילן קשיח יותר, עמיד לכתמים על בסיס מים, אבל מושך שומן ושמן. אחרי זמן הוא יכול להיראות דביק ואפור באזורי ישיבה.

שני הסיבים לא מדממים צבע כמו צמר, ולכן אפשר לעבוד איתם בהזרקה-יניקה. ההבדל הוא בחומר ובלחץ: לפוליפרופילן עם שומן נשתמש בתמיסה שמפרקת שומנים, ולפוליאסטר עדין נעבוד בלחץ נמוך יותר. יש גם שאגי מצמר, נדיר יותר, שמקבל טיפול בלחות נמוכה. התווית בגב השטיח בדרך כלל אומרת מה הסיב. אם היא נחתכה, תמונה מקרוב בוואטסאפ מספיקה כדי שנזהה ונגיע עם החומר המתאים.

כשסיבי השאגי שוכבים ומודבקים זה לזה, יש לזה שתי סיבות אפשריות. הראשונה היא לכלוך: שומן מהעור, שאריות משקאות ממותקים וחומרי ניקוי ביתיים שנשארו בשטיח ומדביקים את הסיבים. את זה ניקוי יכול לפתוח במידה רבה. השנייה היא שינוי בסיב עצמו: חיכוך ממושך, חום מתנור או מרגלי כיסא, או פוליאסטר זול שהתעייף. את זה ניקוי לא מתקן.

איך יודעים מה המצב? מנסים לפתוח קבוצת סיבים באצבעות. אם הם נפרדים ומרגישים דביקים, יש סיכוי טוב. אם הם קשים, מבריקים בקצה או נמסו לגוש, זה נזק פיזי.

באזורים שבהם הסיבים נדבקו מלכלוך, אנחנו עובדים בתמיסה שמשחררת את השאריות, שואבים היטב ומסרקים ביד בכיוון ההפוך לשכיבה. שקע ישן שהשאירו רגלי ספה שעמדה במקום שנים ישתפר, אבל לא תמיד ייעלם. לפי תמונה מקרוב של האזור השחוק נוכל להגיד לכם מראש לאיזה משני המצבים הוא שייך.

כשנשפך משהו על שאגי, הנוזל לא נשאר על פני השטח. הוא יורד במהירות לאורך הסיבים הארוכים אל הבסיס, ושם הוא מתפשט לצדדים. מלמעלה רואים כתם קטן, אבל מתחת הוא לפעמים רחב פי שניים. כשמנסים לשפשף, דוחפים אותו עוד יותר פנימה ומסבכים את הסיבים.

מה לעשות ברגע הראשון:

• לספוג בלחיצה עם מגבת לבנה, מהקצוות אל המרכז.
• להפריד את הסיבים ביד ולספוג גם בעומק, לא רק בקצה.
• לא לשפוך מים חמים ולא להשתמש במלבין.

בניקוי המקצועי אנחנו מטפלים קודם בכתמים נקודתית, ואז בכל השטח, כדי שלא יישאר עיגול נקי בתוך שטיח אפור. כתמים שהתייבשו מזמן או שעברו חומרים חזקים לא תמיד יורדים עד הסוף, ונגיד לכם את זה מראש. על סוגי כתמים ומה עושים עם כל אחד ריכזנו מידע בעמוד כתמים בשטיח.

רוב שטיחי השאגי בארץ מונחים על ריצוף קרמיקה או פורצלן. הרצפה הקרה, יחד עם גב עבה שלא נושם, יוצרת לפעמים לחות כלואה מתחת לשטיח, בעיקר בחורף ובחדרים שלא מקבלים שמש. אחרי זמן מגלים ריח של עובש, כתמים כהים בגב או סימנים על הרובה בין המרצפות.

לכן בכל ניקוי אנחנו מרימים פינה ובודקים מה קורה מתחת. אם הגב לח או הרצפה מוכתמת, נמליץ:

• להרים את השטיח מדי פעם ולתת לרצפה להתייבש.
• לשטוף את הרצפה מתחת לפני שהשטיח חוזר אליה אחרי הניקוי, ולחכות שתתייבש.
• להשתמש בפד מחורר שמאפשר תנועת אוויר.

מצד שני, ריצוף הוא גם יתרון בזמן הניקוי: מים שיורדים לגב לא נספגים ברצפה, והם נשאבים חזרה. בסוף העבודה אנחנו מנגבים את הרצפה סביב השטיח, כדי שלא תישאר חלקה למי שעובר שם.