ניקוי שטיחים פרסיים בשכונת בנות חיל

בבית עם גינה, הלכלוך שמגיע לשטיח שונה מזה שבדירה. יש יותר אדמה, חתיכות עשב, אבקנים וחול גס, והם נכנסים עם נעליים, עם ילדים שחוזרים מהחצר ועם כלב שיוצא ונכנס. בשטיח קשרים הלכלוך הזה שוקע מהר לבסיס, ושם הוא שוחק את הצמר.

בניקוי בשכונת בנות חיל בבית כזה אנחנו מקדישים זמן ארוך יותר לשאיבה היבשה לפני כל שלב רטוב, ולפעמים שואבים את השטיח מהגב פעמיים. ההמלצה לשגרה פשוטה: שטיחון כניסה טוב ביציאה לגינה, ושאיבה תכופה יותר של השטיח הקרוב לדלת. זה לא מחליף ניקוי, אבל מאריך מאוד את הזמן עד הניקוי הבא. ביום הניקוי, בקשו מבני הבית להיכנס מהדלת הראשית ולא מהגינה, עד שהשטיח יבש.

לפני שמדברים על שיטת ניקוי צריך לדעת מה סוג השטיח. הדרך הפשוטה ביותר היא להפוך פינה ולהסתכל על הגב. בשטיח קשרים אמיתי הדוגמה נראית גם מאחור, כמעט באותה חדות כמו מלפנים, ורואים שורות קטנות של קשרים שאינם אחידים לגמרי. בשטיח מכונה הגב אחיד מדי, ולפעמים מודבק אליו בד רשת או שכבת לטקס.

סימנים נוספים:

• הפרנזים יוצאים מתוך גוף השטיח ולא נתפרו לקצה.
• הצדדים עטופים ביד בחוט צמר, ולא בתפר מכונה ישר.
• יש אי סדירות קטנה בדוגמה או בגוון, תוצאה של עבודה ידנית ושל צביעת הצמר במנות.

הזיהוי משנה את כל התהליך: שטיח קשרים מקבל פחות מים, יותר שאיבה יבשה ובדיקת צבע חובה. אם אתם לא בטוחים, צלמו את הגב ואת הפרנזים ושלחו בוואטסאפ, ונאמר לכם מה אנחנו רואים בתמונה ואיך נכון לגשת אליו.

צבעים טבעיים שהופקו מצמחים ומשורשים הם חלק מהיופי של שטיח פרסי, אבל לא תמיד הם יציבים במים. גם שטיחים עם צבעים סינתטיים ישנים, מתקופות שבהן הצביעה לא קובעה היטב, עלולים לדמם. התוצאה המוכרת היא אדום שזולג לתוך שטח לבן או בז', ונשאר שם.

לכן לפני ניקוי כל שטיח בעבודת יד בשכונת בנות חיל אנחנו מורחים מעט מתמיסת הניקוי באזור קטן ונסתר, בכל צבע עיקרי בנפרד, ומצמידים מטלית לבנה. אם הצבע עובר, יש שלוש אפשרויות:

• להמשיך בשיטה יבשה יותר ובזהירות מיוחדת באזורים הרגישים.
• לנקות רק חלק מהשטיח, למשל פרנזים ושאיבה עמוקה.
• להמליץ לא לנקות את השטיח בבית בכלל.

הבדיקה לוקחת דקות ספורות, והיא לא שלב שמדלגים עליו גם כשהשטיח כבר נוקה בעבר. צבע שהחזיק לפני שנים לא בהכרח מחזיק היום, במיוחד אחרי חשיפה לשמש ולחומרים ביתיים.

הפרנזים עשויים בדרך כלל כותנה, ולפעמים צמר או משי, והם ממשיכים את חוטי השתי שעוברים לכל אורך השטיח. בגלל שהם לבנים או בהירים, הם מראים כל לכלוך, ובגלל שהם בקצה, הם נגררים, נתפסים בגלגלי כיסאות ונשאבים לתוך שואב האבק.

בניקוי אנחנו מטפלים בהם בנפרד: מסרקים אותם ביד, מנקים בתמיסה עדינה ושואבים את הלחות, בלי מברשת סיבובית ובלי משיכה. הצהבה ישנה לא תמיד יורדת עד הסוף, במיוחד כשהיא נובעת מכותנה שהתחמצנה עם השנים ולא מלכלוך.

מה שאנחנו לא עושים: לא תופרים, לא קושרים מחדש ולא מחליפים פרנזים. אם חלק מהם קרוע או חסר, נציין את זה לפני הניקוי, כדי שלא תצפו לראות אותם שלמים אחריו. טיפ לשגרה: כשאתם שואבים, עצרו את השואב לפני הפרנזים ואל תעברו עליהם עם המברשת המסתובבת. מספיק לסרק אותם ביד מדי פעם.

ניקוי בבית בציוד נייד מתאים לרוב השטיחים בעבודת יד, אבל לא לכולם. יש מצבים שבהם ניסיון לנקות עלול לעשות יותר נזק מתועלת, ואז נגיד לכם את זה לפני שמתחילים, ולא באמצע.

• הצבע דימם בבדיקה, במיוחד באדום שגובל בלבן.
• הבסיס יבש ושביר, וחוטי השתי נשברים כשמקפלים פינה.
• השטיח כבר עבר הצפה או נרטב לאורך זמן, ויש בגב כתמים כהים של עובש.
• שטיח ויסקוזה עם הצהבה נרחבת או סיבים שכבר נמעכו.
• נזק של עש שחשף את הבסיס באזורים גדולים.

במקרים כאלה ההמלצה שלנו יכולה להיות לנקות רק חלק, להסתפק בשאיבה עמוקה, או לא לגעת. זו לא התחמקות מעבודה. יש שטיחים שאת המצב שלהם אי אפשר להחזיר אחורה, ועדיף שתשמעו את זה מאיתנו לפני ולא אחרי. אם השטיח נפגע ממים, יש מידע שימושי במדריך שטיח אחרי הצפה.