קיא על שטיח בשכונת קדמת ראשון

בדירות ישנות בשכונת קדמת ראשון אנחנו פוגשים לפעמים שטיחים שליוו בית עם חתול במשך שנים, ובהם כמה כתמי קיא בגילים שונים. חלקם כבר צהבהבים מהמרה, וחלקם עברו ניקוי ביתי. בשטיח ישן אנחנו בודקים קודם את הגב, כי לטקס שהתפורר מגביל את כמות הנוזל שאפשר להכניס, ואת יציבות הצבע. אחר כך מטפלים בכל הכתמים ומנקים את השטיח כולו. נגיד לכם מראש אילו כתמים צפויים להתבהר, ואילו השאירו שינוי צבע שלא יחזור. הריח מגיב בדרך כלל טוב, גם בכתמים ישנים.

הקיבה מייצרת חומצה חזקה כדי לעכל מזון, וקיא מכיל חלק מהחומצה הזו. כשהוא נשאר על שטיח, החומצה מגיבה עם חלק מהצבעים, ובמיוחד עם צבעים מסוימים בצמר ובניילון. התוצאה יכולה להיות אזור בהיר יותר, או שינוי גוון שנשאר גם אחרי שהכתם עצמו יצא.

שלושה דברים מגבירים את הסיכון:

• זמן. ככל שהקיא נשאר יותר זמן על השטיח, החומצה פועלת יותר.
• שטיח בהיר או בצבעים חזקים. הבהרה בולטת יותר על רקע אחיד.
• מרה. הנוזל הצהוב שבקיא, בעיקר אצל חתולים ובקיבה ריקה, משאיר גוון צהבהב משלו.

לכן הכלל הוא להרים ולספוג מהר, גם אם הטיפול המקצועי יגיע רק מחר. ככה מקטינים את הזמן שהחומצה נמצאת במגע עם הסיב.

אם בשטיח כבר יש אזור בהיר אחרי קיא, נבדוק בביקור אם מדובר בשאריות או בצבע שהשתנה. צבע שהשתנה ניקוי לא מחזיר.

חתולים מלקקים את עצמם כל היום, ובולעים שיער. רוב השיער עובר בדרך הטבעית, אבל חלק מצטבר בקיבה ויוצא בהקאה, בדרך כלל כגליל קטן של שיער רטוב עם מעט נוזל צהוב או חום.

הכתמים האלה קטנים, אבל יש להם שתי בעיות:

• מרה. הנוזל הצהוב משאיר גוון שקשה יותר להוציא מהשיער עצמו.
• חזרה. חתול נוטה להקיא באותם מקומות, ולכן בשטיח אחד יכולים להיות כמה כתמים בגילים שונים.

העזרה הראשונה: להרים את גליל השיער עם נייר, בלי ללחוץ אותו לתוך השטיח, לספוג את הנוזל ולדלל במים קרים. לא כדאי לחכות שיתייבש, כי כשהמרה מתייבשת על הסיב היא נקשרת אליו.

אם החתול מקיא כדורי שיער לעיתים קרובות, שווה להתייעץ עם וטרינר לגבי הברשה או מזון מתאים. מבחינת השטיח, אנחנו מטפלים בכל הנקודות יחד, כולל הישנות. צלמו את כולן לפני שאנחנו מגיעים.

כלבים מקיאים מסיבות רבות: אכלו דשא, אכלו מהר מדי, מצאו משהו ברחוב או סתם קיבה רגישה. הקיא של כלב הוא בדרך כלל בכמות גדולה יותר מזה של חתול, ולעיתים מכיל מזון שלא התעכל.

מה שמייחד את הקיא של כלב הוא שהכלב עצמו מתעניין בו. כלב שמריח את המקום עלול לחזור אליו, ללקק אותו, ולפעמים גם לסמן אותו. לכן חשוב:

• להרחיק את הכלב מהאזור מיד.
• להרים את המוצק ולספוג את הנוזל.
• לא להשאיר ריח, גם אם הכתם נראה נקי.

בטיפול אנחנו משתמשים בתכשיר אנזימטי שמפרק את החומר האורגני ואת מקור הריח, ולא מסתירים אותו בבושם. אחר כך שוטפים ושואבים מהעומק. בזמן הטיפול כדאי שהכלב יהיה בחדר אחר או בחוץ, ושלא יחזור לשטיח לפני שהוא יבש.

אם הכלב מקיא שוב ושוב, או נראה חולה, הוא צריך וטרינר לפני שהשטיח צריך אותנו.

הביקור מתחיל בכמה שאלות: מתי זה קרה, האם זה אדם או חיה, ומה כבר נוסה. אחר כך:

1. בדיקת השטיח. זיהוי הסיב והגב, ואיתור כל הכתמים, כולל ישנים.
2. בדיקת צבע. בפינה נסתרת, כדי לוודא שהתכשיר לא יזיז את הצבע.
3. הסרת שאריות. הרמה ושאיבה של מה שנשאר על הסיב.
4. תכשיר אנזימטי. על הכתם ועל השוליים שסביבו, עם זמן השריה.
5. שטיפה ושאיבה. מים נקיים ויניקה חזקה, בשיטה שמתאימה לשטיח, עד שהנוזל שנשאב נקי.

אם השטיח צריך גם ניקוי כללי, אפשר לשלב את שני הדברים באותו ביקור. בסוף נראה לכם את התוצאה ונגיד אם יש סיכוי שריח או גוון יישארו. זמן הייבוש משתנה, ופירטנו עליו בעמוד כמה זמן שטיח מתייבש.

אם בבדיקה מתברר שהשטיח רגיש מדי, נעצור לפני שמשהו נפגע.