ניקוי וטיפול בשטיחים בגנות

בבית עם חצר השטיח בסלון מקבל הרבה יותר חול ואדמה מבדירה. ילדים וכלבים נכנסים ויוצאים, ודשא, עלים ובוץ נכנסים לסיבים. החול הדק הוא הבעיה העיקרית: הוא שוקע לבסיס הערימה ושוחק את הסיבים כמו נייר זכוכית. בניקוי שטיחים בגנות בבית כזה מתחילים בשאיבה חזקה במיוחד, ורק אחר כך שוטפים. אם הכלב ישן על השטיח, נטפל באזור הזה בנפרד. כדאי להניח שטיח כניסה גדול בדלת לחצר, ולשקול להשאיר את חיות המחמד בחוץ ביום הניקוי עד שהשטיח יבש. אם יש בבית שטיח צמר, כדאי לבדוק מראש שאין עליו שאריות של דשא או בוץ יבש, ולגרד אותן בעדינות. כך הניקוי יתרכז בלכלוך העמוק, והשטיח יחזור מהר יותר לגוון הטבעי שלו.

לפני שמחברים צינור אחד, הטכנאי עובר על כל שטיח שמיועד לניקוי. הוא הופך פינה ובודק את הגב: שטיח עם גב לטקס מודבק מתנהג אחרת משטיח ארוג בעבודת יד, שבו רואים את הקשרים מאחור. הוא מזהה את הסיב לפי המגע, הברק והתווית אם יש, ומסמן אזורים בעייתיים כמו כתמים ישנים, אזורים שחוקים או שוליים רופפים.

אחר כך מגיעה בדיקת הצבע. על פינה שלא רואים מניחים מעט מתמיסת הניקוי ולוחצים עליה מגבת לבנה. אם המגבת נצבעת, זה סימן שהצבע עלול לדמם בשטיפה, ואז משנים שיטה או ממליצים לא לנקות את השטיח בבית. רק אחרי הבדיקות האלה נקבעת השיטה לכל שטיח, ואתם שומעים מראש מה צפוי לצאת ומה כנראה יישאר. ההחלטות האלה הן מה שמבדיל בין ניקוי שטיחים בגנות שעובד לבין ניקוי שמזיק.

צמר הוא סיב חזק, אבל הוא לא אוהב חום גבוה, חומרים בסיסיים חזקים ורטיבות שנשארת זמן רב. שטיח צמר שהוצף במים עלול להתכווץ, לקבל ריח של צמר רטוב, ובשטיחים עם צבעים טבעיים גם לדמם. לכן שטיחי צמר, קילים ושטיחים ארוגים בעבודת יד מנוקים אצלנו בשיטה דלת לחות.

בשיטה הזאת מחדירים לסיבים כמות קטנה של תמיסה עדינה שמתאימה לצמר, מפעילים אותה בעבודה ידנית או במברשת רכה, ואוספים את הלכלוך בלי להרטיב את הגב. העבודה איטית יותר מהזרקה-יניקה, אבל היא שומרת על המבנה של השטיח. אם השטיח עתיק, דק מאוד או שהצבע זז בבדיקה, הטכנאי יגיד לכם שהניקוי בבית לא מתאים לו. עוד על הנושא בעמוד ניקוי שטיחי צמר ובמדריך מה אסור לעשות לשטיח צמר. בקילים שטוחים ודקים הגישה דומה, אבל שם שמים לב במיוחד לשוליים ולצבעים החזקים.