ניקוי שטיחים פרסיים באזור

בבניינים הוותיקים של שלוש או ארבע קומות בלי מעלית, הציוד עולה ברגל. אנחנו מגיעים עם ציוד נייד שאפשר לפרק לחלקים ולשאת במדרגות, כך שקומה גבוהה היא לא סיבה לוותר על ניקוי. מה שכן, כדאי שדלת הכניסה לבניין תישאר פתוחה בזמן ההעלאה, ושהדרך מהדלת לשטיח תהיה פנויה.

בדירות האלה השטיח הפרסי הוא לפעמים שטיח ותיק שעבר מדור לדור ומונח באותו מקום עשרות שנים. שטיח כזה דורש בדיקה זהירה של הבסיס והפרנזים לפני הניקוי באזור, כי צמר ישן שנשחק מתנהג אחרת מצמר שעדיין חזק וגמיש. לפעמים נמליץ על ניקוי עדין יותר מהרגיל דווקא בשטיח הזה, ולא נוותר על בדיקת הצבע גם אם הוא נראה יציב.

שטיח קשרים צפוף מתנהג כמו מסננת. חול דק, אבק רחוב ושאריות אדמה נכנסים בין הסיבים ושוקעים אל הבסיס, קרוב לחוטי השתי. שם הם כבר לא נראים, אבל כל דריכה מחככת אותם בצמר כמו נייר זכוכית עדין. עם השנים זה מה שמשאיר שבילים שחוקים במקומות שבהם הולכים הכי הרבה.

בגלל זה השלב הראשון בניקוי שטיח פרסי באזור הוא יבש לגמרי:

• שאיבה מהגב, כשהשטיח הפוך, כדי שהרטט ישחרר חלקיקים מבסיס הקשרים.
• שאיבה חוזרת מהצד הקדמי, בכיוון הערימה ולא נגדה.
• ניקוי של הרצפה שמתחת לשטיח, כי חלק גדול מהחול כבר נפל אליה.

אם מוותרים על השלב הזה ומרטיבים ישר, החול הופך לבוץ דק שנשאר בעומק ומעמעם את הצבעים. שטיח שנשאב היטב לפני הניקוי גם מתייבש טוב יותר, כי יש בו פחות חומר שסופג ומחזיק לחות.

הפרנזים עשויים בדרך כלל כותנה, ולפעמים צמר או משי, והם ממשיכים את חוטי השתי שעוברים לכל אורך השטיח. בגלל שהם לבנים או בהירים, הם מראים כל לכלוך, ובגלל שהם בקצה, הם נגררים, נתפסים בגלגלי כיסאות ונשאבים לתוך שואב האבק.

בניקוי אנחנו מטפלים בהם בנפרד: מסרקים אותם ביד, מנקים בתמיסה עדינה ושואבים את הלחות, בלי מברשת סיבובית ובלי משיכה. הצהבה ישנה לא תמיד יורדת עד הסוף, במיוחד כשהיא נובעת מכותנה שהתחמצנה עם השנים ולא מלכלוך.

מה שאנחנו לא עושים: לא תופרים, לא קושרים מחדש ולא מחליפים פרנזים. אם חלק מהם קרוע או חסר, נציין את זה לפני הניקוי, כדי שלא תצפו לראות אותם שלמים אחריו. טיפ לשגרה: כשאתם שואבים, עצרו את השואב לפני הפרנזים ואל תעברו עליהם עם המברשת המסתובבת. מספיק לסרק אותם ביד מדי פעם.

ניקוי בבית בציוד נייד מתאים לרוב השטיחים בעבודת יד, אבל לא לכולם. יש מצבים שבהם ניסיון לנקות עלול לעשות יותר נזק מתועלת, ואז נגיד לכם את זה לפני שמתחילים, ולא באמצע.

• הצבע דימם בבדיקה, במיוחד באדום שגובל בלבן.
• הבסיס יבש ושביר, וחוטי השתי נשברים כשמקפלים פינה.
• השטיח כבר עבר הצפה או נרטב לאורך זמן, ויש בגב כתמים כהים של עובש.
• שטיח ויסקוזה עם הצהבה נרחבת או סיבים שכבר נמעכו.
• נזק של עש שחשף את הבסיס באזורים גדולים.

במקרים כאלה ההמלצה שלנו יכולה להיות לנקות רק חלק, להסתפק בשאיבה עמוקה, או לא לגעת. זו לא התחמקות מעבודה. יש שטיחים שאת המצב שלהם אי אפשר להחזיר אחורה, ועדיף שתשמעו את זה מאיתנו לפני ולא אחרי. אם השטיח נפגע ממים, יש מידע שימושי במדריך שטיח אחרי הצפה.

צמר הוא סיב שמגן על עצמו טוב יחסית: יש בו שכבה טבעית שדוחה נוזלים לזמן קצר, ולכן כתם שטופל מהר יוצא לרוב בקלות. הבעיה מתחילה כשכתם נשאר ימים או שבועות, או כשניסו להוציא אותו עם מלבין, אקונומיקה או חומר חזק מהמטבח.

• קפה ותה משאירים טאנינים שנקשרים לצמר. לרוב אפשר להחליש אותם מאוד, לא תמיד להעלים.
• יין אדום על צמר בהיר הוא מקרה קשה, במיוחד אחרי שהתייבש.
• שתן של חיות שחדר לבסיס יכול לשנות את הצבע של הצמר עצמו, ומשאיר לפעמים סימן וריח גם אחרי ניקוי.
• שעווה ושמן מטופלים בנפרד, בעבודה נקודתית.

אנחנו לא מבטיחים שכל כתם ייעלם. נגיד לכם מראש, לפי תמונה, מה נראה סביר. אם קרה משהו עכשיו, אל תשפשפו. ספגו עם מגבת לבנה וקראו את ההסבר על כתם יין בשטיח לפני שאתם מנסים חומר כלשהו.