קיא על שטיח בבאר יעקב

בבתים פרטיים בבאר יעקב יש לעיתים שטיחי צמר גדולים או שטיחים פרסיים בסלון, ואלה בדיוק השטיחים שבהם קיא הוא בעיה רצינית. החומצה עלולה להגיב עם הצבעים, והצמר סופג מהר. אם זה קרה, הרימו את המוצק וספגו מיד, בלי להרטיב הרבה ובלי שום חומר נוסף, ושלחו לנו תמונה. בביקור אנחנו בודקים את יציבות הצבע בכמה צבעים, ועובדים בלחות נמוכה עם תכשיר אנזימטי שמתאים לצמר. אם הצבע זולג, נגיד לכם בכנות שעדיף לא לטפל בשטיח הזה בבית. שטיח גדול מתייבש לאט, ולכן כדאי לתכנן יום שבו הסלון יכול להישאר מאוורר.

הקיבה מייצרת חומצה חזקה כדי לעכל מזון, וקיא מכיל חלק מהחומצה הזו. כשהוא נשאר על שטיח, החומצה מגיבה עם חלק מהצבעים, ובמיוחד עם צבעים מסוימים בצמר ובניילון. התוצאה יכולה להיות אזור בהיר יותר, או שינוי גוון שנשאר גם אחרי שהכתם עצמו יצא.

שלושה דברים מגבירים את הסיכון:

• זמן. ככל שהקיא נשאר יותר זמן על השטיח, החומצה פועלת יותר.
• שטיח בהיר או בצבעים חזקים. הבהרה בולטת יותר על רקע אחיד.
• מרה. הנוזל הצהוב שבקיא, בעיקר אצל חתולים ובקיבה ריקה, משאיר גוון צהבהב משלו.

לכן הכלל הוא להרים ולספוג מהר, גם אם הטיפול המקצועי יגיע רק מחר. ככה מקטינים את הזמן שהחומצה נמצאת במגע עם הסיב.

אם בשטיח כבר יש אזור בהיר אחרי קיא, נבדוק בביקור אם מדובר בשאריות או בצבע שהשתנה. צבע שהשתנה ניקוי לא מחזיר.

ווירוס בטן אצל ילד מגיע בדרך כלל בלילה ובלי התראה. הילד מתעורר, מנסה להגיע לשירותים, ולא תמיד מצליח. השטיח ליד המיטה או במסדרון סופג את התוצאה.

הסדר הנכון הוא קודם הילד, אחר כך השטיח. מה שכדאי לעשות כשיש רגע:

• להרים את המוצק בקרטון או בכף, לשקית סגורה.
• לספוג ולדלל במים קרים.
• לפתוח חלון ולסגור את דלת החדר אם הילד עובר לישון במקום אחר.
• לא לנסות לנקות לעומק באמצע הלילה. זה יכול לחכות לבוקר.

כשיש ווירוס בבית, לעיתים יש יותר מכתם אחד, ולפעמים יותר מילד אחד. אנחנו מטפלים בכל הכתמים באותו ביקור, ומקפידים על שטיפה יסודית של האזור. אנחנו לא מבטיחים חיטוי של השטיח, אבל ניקוי נכון מוציא את החומר מהסיבים ומהגב. עוד על שטיחים בחדרים של ילדים בעמוד שטיח בחדר ילדים לפי אזורים.

כלבים מקיאים מסיבות רבות: אכלו דשא, אכלו מהר מדי, מצאו משהו ברחוב או סתם קיבה רגישה. הקיא של כלב הוא בדרך כלל בכמות גדולה יותר מזה של חתול, ולעיתים מכיל מזון שלא התעכל.

מה שמייחד את הקיא של כלב הוא שהכלב עצמו מתעניין בו. כלב שמריח את המקום עלול לחזור אליו, ללקק אותו, ולפעמים גם לסמן אותו. לכן חשוב:

• להרחיק את הכלב מהאזור מיד.
• להרים את המוצק ולספוג את הנוזל.
• לא להשאיר ריח, גם אם הכתם נראה נקי.

בטיפול אנחנו משתמשים בתכשיר אנזימטי שמפרק את החומר האורגני ואת מקור הריח, ולא מסתירים אותו בבושם. אחר כך שוטפים ושואבים מהעומק. בזמן הטיפול כדאי שהכלב יהיה בחדר אחר או בחוץ, ושלא יחזור לשטיח לפני שהוא יבש.

אם הכלב מקיא שוב ושוב, או נראה חולה, הוא צריך וטרינר לפני שהשטיח צריך אותנו.

בשטיח שאגי, קיא נכנס בין הסיבים הארוכים ומסתבך בהם. החלק המוצק נתפס בסיבים, והנוזל יורד לבסיס. זה הופך את ההרמה לקשה יותר, ואת הריח לעקשן יותר.

העזרה הראשונה בשאגי:

• להרים את מה שאפשר מלמעלה, בלי ללחוץ פנימה.
• להפריד את הסיבים ביד, עם כפפה, ולהרים שאריות שנתפסו ביניהם.
• לספוג את הנוזל בלחיצה עמוקה.
• לא לשפוך מים לתוך השאגי, אלא להרטיב מגבת ולהניח אותה על האזור.

בטיפול אנחנו פותחים את הסיב, מכניסים את התכשיר האנזימטי עד הבסיס, ונותנים לו זמן. אחר כך שוטפים ושואבים כמה פעמים, כי סיב ארוך מחזיק הרבה נוזל. אחרי הייבוש כדאי לסרק את הסיבים ביד כדי שלא יישארו דבוקים. הגישה שלנו לסיבים ארוכים מוסברת בעמוד ניקוי שטיח שאגי.