כתמים בשטיח בשכונת נאות שקמה

בבניינים הוותיקים בשכונת נאות שקמה יש בדרך כלל מדרגות, חדרים קטנים יותר ופחות מקום לתמרן. היתרון של ניקוי בבית הלקוח הוא שהשטיח לא צריך לרדת במדרגות. אנחנו מעלים את הציוד הנייד ועובדים על השטיח במקום שבו הוא מונח. בחדר קטן כדאי לפנות מראש את הרהיטים הקלים, להרים מהרצפה צעצועים, כבלים ועציצים, ולוודא שיש שקע חשמל זמין. אם הכתם נמצא מתחת לרהיט כבד, כמו ארון או מזנון, נגיד לכם מראש אם צריך להזיז אותו, כי לא תמיד אפשר לטפל בכתם שחצי ממנו מכוסה. ולמי ששואל אם השטיח צריך לרדת לרכב: לא. כל העבודה נעשית בדירה, והציוד שלנו עולה ויורד במדרגות בלי שהשטיח זז מהחדר.

כתם הופך לקבוע כשהצבע שבו נקשר לסיב עצמו ולא רק יושב עליו. יש כמה דברים שמאיצים את זה:

• חום. מים רותחים, מגהץ או מייבש שיער על כתם של חלב, ביצה או דם מקבעים את החלבון בתוך הסיב.
• זמן. כתמי טאנינים, כמו קפה, תה ויין, מתחמצנים עם הימים ומשנים גוון לחום-צהוב שקשה להוציא.
• חומרים לא מתאימים. אקונומיקה ומסירי כתמים חזקים מורידים צבע מהשטיח עצמו, והתוצאה היא כתם בהיר שאין דרך להחזיר.
• שפשוף. שפשוף פותח את קצות הסיבים, דוחף את הלכלוך עמוק פנימה ומשאיר אזור פרוע שנראה מלוכלך גם כשהוא נקי.

בשטיחי צמר יש גורם נוסף: צמר רגיש לחומרים בסיסיים, ותכשיר שמתאים לסינתטי עלול לפגוע בו. לכן לפני כל טיפול אנחנו בודקים ממה השטיח עשוי.

ככל שמגיעים מוקדם יותר, וככל שעל הכתם עברו פחות ניסיונות, כך עולה הסיכוי להוציא אותו כמעט לגמרי.

קפה ותה מכילים טאנינים, אותם חומרים שנותנים להם צבע, והם נקשרים לסיב ככל שעובר זמן. קפה עם חלב מוסיף שכבה נוספת של שומן וחלבון, ולכן כתם של הפוך מתנהג אחרת מכתם של אספרסו.

הטעות הנפוצה היא לשפוך מים חמים "כדי להמיס". חום מקבע את החלבון של החלב ומקשה על הטיפול. עדיף לספוג, להוסיף מעט מים קרים ולספוג שוב.

כתם קפה ישן מזוהה לרוב בשוליים כהים יותר מהמרכז. זו טבעת שנוצרת כשהנוזל התייבש מהחוץ פנימה. הטבעת הזו היא הסימן שהטיפול צריך להגיע גם לגב ולא רק לפני השטח. בשטיחים בצבעים בהירים, ובמיוחד בצמר טבעי בגוון שמנת, כתם קפה ישן עלול להשאיר גוון צהבהב קל גם אחרי ניקוי טוב, ואנחנו אומרים את זה מראש לפי התמונה.

קפה שחור בלי סוכר הוא הקל יותר מבין כתמי הקפה. קפה מתוק עם חלב משאיר גם דביקות שמושכת אבק.

שוקולד הוא שילוב של שומן, סוכר וצבע, ולכן הוא מבלבל: חלק ממנו נמס במים וחלק לא. גלידה מוסיפה חלב, וסוכריות צבעוניות מוסיפות צבע מאכל.

• תנו לשוקולד להתקשות. אפשר להניח עליו שקית קרח לכמה דקות.
• גרדו את המוצק בעדינות עם כפית, בלי לדחוף אותו פנימה.
• ספגו את מה שנשאר עם מעט מים קרים.

אל תחממו את המקום כדי "להמיס" את השוקולד. כך הוא רק מתפזר לעומק הסיב. בשטיחי שאגי ובשטיחים בעלי סיב ארוך שוקולד נכנס בין הסיבים ומתייבש שם, ולכן שם הגירוד צריך להיות עדין במיוחד כדי לא לתלוש סיבים. סוכר שנשאר בשטיח הוא גם מזון לחרקים ומושך לכלוך, כך שגם כתם שנראה שנעלם כדאי לשטוף עד הסוף.

אם השוקולד כבר נמס לתוך השטיח ונמרח, עצרו בשלב הגירוד ואל תוסיפו מים. את השאר עדיף להשאיר לטיפול.

אנחנו מעדיפים לומר את זה לפני שמגיעים ולא אחרי. יש כתמים שגם טיפול מקצועי נכון לא מבטיח להוציא לגמרי:

• כתמים שהוציאו צבע. אקונומיקה, מסירי כתמים חזקים ותרופות מסוימות לא משאירים לכלוך אלא מורידים את הצבע של השטיח. אין מה "לנקות" שם.
• צבעים ייעודיים. צבע שיער, חינה, טוש קבוע וצבע קירות.
• כתמים שעברו חום. מגהץ, מייבש שיער או מים רותחים על כתם חלבון.
• כתמים ישנים מאוד. קפה ויין שהתחמצנו במשך חודשים ועברו כמה ניסיונות עם חומרים שונים.
• צבע שנדד מהשטיח עצמו. שטיח שנרטב והצבע שלו זלג בין האזורים.

גם במקרים האלה הכתם לרוב מתבהר, והשטיח כולו נראה טוב יותר אחרי ניקוי. אבל אם הכתם הוא הסיבה היחידה להזמנה, חשוב שתדעו מראש מה סביר.

לפי התמונה נוכל בדרך כלל לומר לאיזו מהקבוצות הכתם שייך, ועל זה נבסס את ההמלצה שלנו.