קיא על שטיח בשכונת נווה הלל

בבתים פרטיים בשכונת נווה הלל יש לעיתים שטיחי צמר גדולים או שטיחים פרסיים בסלון, ואלה בדיוק השטיחים שבהם קיא הוא בעיה רצינית. החומצה עלולה להגיב עם הצבעים, והצמר סופג מהר. אם זה קרה, הרימו את המוצק וספגו מיד, בלי להרטיב הרבה ובלי שום חומר נוסף, ושלחו לנו תמונה. בביקור אנחנו בודקים את יציבות הצבע בכמה צבעים, ועובדים בלחות נמוכה עם תכשיר אנזימטי שמתאים לצמר. אם הצבע זולג, נגיד לכם בכנות שעדיף לא לטפל בשטיח הזה בבית. שטיח גדול מתייבש לאט, ולכן כדאי לתכנן יום שבו הסלון יכול להישאר מאוורר.

הקיבה מייצרת חומצה חזקה כדי לעכל מזון, וקיא מכיל חלק מהחומצה הזו. כשהוא נשאר על שטיח, החומצה מגיבה עם חלק מהצבעים, ובמיוחד עם צבעים מסוימים בצמר ובניילון. התוצאה יכולה להיות אזור בהיר יותר, או שינוי גוון שנשאר גם אחרי שהכתם עצמו יצא.

שלושה דברים מגבירים את הסיכון:

• זמן. ככל שהקיא נשאר יותר זמן על השטיח, החומצה פועלת יותר.
• שטיח בהיר או בצבעים חזקים. הבהרה בולטת יותר על רקע אחיד.
• מרה. הנוזל הצהוב שבקיא, בעיקר אצל חתולים ובקיבה ריקה, משאיר גוון צהבהב משלו.

לכן הכלל הוא להרים ולספוג מהר, גם אם הטיפול המקצועי יגיע רק מחר. ככה מקטינים את הזמן שהחומצה נמצאת במגע עם הסיב.

אם בשטיח כבר יש אזור בהיר אחרי קיא, נבדוק בביקור אם מדובר בשאריות או בצבע שהשתנה. צבע שהשתנה ניקוי לא מחזיר.

ווירוס בטן אצל ילד מגיע בדרך כלל בלילה ובלי התראה. הילד מתעורר, מנסה להגיע לשירותים, ולא תמיד מצליח. השטיח ליד המיטה או במסדרון סופג את התוצאה.

הסדר הנכון הוא קודם הילד, אחר כך השטיח. מה שכדאי לעשות כשיש רגע:

• להרים את המוצק בקרטון או בכף, לשקית סגורה.
• לספוג ולדלל במים קרים.
• לפתוח חלון ולסגור את דלת החדר אם הילד עובר לישון במקום אחר.
• לא לנסות לנקות לעומק באמצע הלילה. זה יכול לחכות לבוקר.

כשיש ווירוס בבית, לעיתים יש יותר מכתם אחד, ולפעמים יותר מילד אחד. אנחנו מטפלים בכל הכתמים באותו ביקור, ומקפידים על שטיפה יסודית של האזור. אנחנו לא מבטיחים חיטוי של השטיח, אבל ניקוי נכון מוציא את החומר מהסיבים ומהגב. עוד על שטיחים בחדרים של ילדים בעמוד שטיח בחדר ילדים לפי אזורים.

כשמישהו בבית מקיא בגלל ווירוס, השאלה הראשונה של הורים רבים היא אם השטיח יכול להדביק את שאר המשפחה. התשובה הכנה היא שהסיכון קיים בעיקר בשעות הראשונות, ושניקוי נכון מקטין אותו.

מה שעוזר:

• כפפות חד פעמיות בזמן הניקוי, ושטיפת ידיים אחריו.
• מגבות נייר במקום מגבות בד, וזריקה לשקית סגורה.
• הרחקת ילדים קטנים וחיות מהאזור עד שהוא נקי ויבש.
• אוורור החדר.

אנחנו לא מבטיחים חיטוי של השטיח, ולא נכון להבטיח את זה. מה שאנחנו כן עושים הוא להוציא את החומר מהסיבים ומהגב, לשטוף ולשאוב, וזה מקטין מאוד את מה שנשאר.

לא כדאי לשפוך חומר חיטוי חזק על השטיח "ליתר ביטחון". רוב החומרים האלה מלבינים צבע ופוגעים בסיבים, בלי להגיע לגב. אם יש לכם שאלה רפואית, הרופא הוא הכתובת.

הביקור מתחיל בכמה שאלות: מתי זה קרה, האם זה אדם או חיה, ומה כבר נוסה. אחר כך:

1. בדיקת השטיח. זיהוי הסיב והגב, ואיתור כל הכתמים, כולל ישנים.
2. בדיקת צבע. בפינה נסתרת, כדי לוודא שהתכשיר לא יזיז את הצבע.
3. הסרת שאריות. הרמה ושאיבה של מה שנשאר על הסיב.
4. תכשיר אנזימטי. על הכתם ועל השוליים שסביבו, עם זמן השריה.
5. שטיפה ושאיבה. מים נקיים ויניקה חזקה, בשיטה שמתאימה לשטיח, עד שהנוזל שנשאב נקי.

אם השטיח צריך גם ניקוי כללי, אפשר לשלב את שני הדברים באותו ביקור. בסוף נראה לכם את התוצאה ונגיד אם יש סיכוי שריח או גוון יישארו. זמן הייבוש משתנה, ופירטנו עליו בעמוד כמה זמן שטיח מתייבש.

אם בבדיקה מתברר שהשטיח רגיש מדי, נעצור לפני שמשהו נפגע.