קיא על שטיח בשכונת קריית גנים

בבתים פרטיים בשכונת קריית גנים עם חצר, כלבים אוכלים דשא, עלים ולפעמים משהו שמצאו ליד הגדר, ומקיאים אחר כך בתוך הבית. הקיא מעורב לעיתים באדמה ובחומר צמחי, והכתם כהה ולא אחיד. לפני הטיפול אנחנו מרימים ושואבים את כל מה שאפשר, ורק אז ממשיכים לתכשיר האנזימטי. אחרי הניקוי כדאי לבדוק מה הכלב אוכל בחצר. צמחים מסוימים מזיקים לכלבים, ואם ההקאות חוזרות, כדאי להתייעץ עם וטרינר. בזמן הטיפול השאירו את הכלב בחוץ, ואל תתנו לו לחזור לשטיח עד שהוא יבש.

זו התלונה הנפוצה ביותר: ניקיתם, הכתם נעלם, השטיח התייבש, ואחרי יומיים הריח חזר. הסיבה היא שקיא הוא נוזל, ונוזל לא נשאר בקצות הסיבים. הוא יורד לבסיס, לגב, ולפעמים לריפוד שמתחת. ניקוי ביתי מטפל בשכבה העליונה, והשאריות שבעומק ממשיכות להתפרק ולהדיף ריח.

זה בולט במיוחד:

• בימים חמים ולחים, כשהלחות מעוררת את השאריות.
• בשטיחים עבים ובשאגי, שבהם יש הרבה עומק.
• בשטיח מקיר לקיר עם ריפוד.
• אחרי ניקוי ביתי עם הרבה מים, שרק הוריד את הקיא עמוק יותר.

הטיפול שלנו מבוסס על תכשיר אנזימטי שמפרק את החומר האורגני, זמן השריה כדי שיגיע לעומק, ושאיבה חזקה שמוציאה את מה שהתפרק. גם כך, אם הקיא הגיע לריפוד, ייתכן שיישאר ריח קל. נגיד לכם את זה מראש.

על ריחות בשטיח באופן כללי כתבנו בעמוד ריח רע מהשטיח לפי אזורים.

קיא מורכב בעיקר מחומר אורגני: שאריות מזון, חלבונים, שומנים ומיצי עיכול. סבון רגיל מוציא חלק מזה, אבל לא מפרק את הכול. תכשיר אנזימטי מכיל אנזימים שמפרקים את החומרים האלה לחלקים קטנים, שאפשר לשטוף ולשאוב.

כמה דברים שכדאי לדעת:

• אנזימים צריכים זמן. הם לא פועלים בשנייה. בטיפול שלנו אנחנו נותנים לתכשיר זמן השריה לפני השטיפה.
• אנזימים לא אוהבים חום. מים חמים מנטרלים אותם, ולכן לא משלבים אותם עם מים רותחים.
• הם לא מחליפים שטיפה. אחרי שהאנזים עשה את שלו, צריך לשטוף ולשאוב את מה שהתפרק.

אנזימים מתאימים לרוב סוגי השטיחים, אבל לא לכולם באותה דרך. בצמר ובמשי, שהם סיבים של חלבון, אנחנו בוחרים תכשיר שמתאים לסיב ועובדים בזהירות. לפני כל שימוש אנחנו בודקים את הצבע בפינה נסתרת.

אם קניתם תכשיר אנזימטי לבד, ודאו שהוא מיועד לשטיחים, ובדקו קודם בפינה.

בשטיח שאגי, קיא נכנס בין הסיבים הארוכים ומסתבך בהם. החלק המוצק נתפס בסיבים, והנוזל יורד לבסיס. זה הופך את ההרמה לקשה יותר, ואת הריח לעקשן יותר.

העזרה הראשונה בשאגי:

• להרים את מה שאפשר מלמעלה, בלי ללחוץ פנימה.
• להפריד את הסיבים ביד, עם כפפה, ולהרים שאריות שנתפסו ביניהם.
• לספוג את הנוזל בלחיצה עמוקה.
• לא לשפוך מים לתוך השאגי, אלא להרטיב מגבת ולהניח אותה על האזור.

בטיפול אנחנו פותחים את הסיב, מכניסים את התכשיר האנזימטי עד הבסיס, ונותנים לו זמן. אחר כך שוטפים ושואבים כמה פעמים, כי סיב ארוך מחזיק הרבה נוזל. אחרי הייבוש כדאי לסרק את הסיבים ביד כדי שלא יישארו דבוקים. הגישה שלנו לסיבים ארוכים מוסברת בעמוד ניקוי שטיח שאגי.

כשמישהו בבית מקיא בגלל ווירוס, השאלה הראשונה של הורים רבים היא אם השטיח יכול להדביק את שאר המשפחה. התשובה הכנה היא שהסיכון קיים בעיקר בשעות הראשונות, ושניקוי נכון מקטין אותו.

מה שעוזר:

• כפפות חד פעמיות בזמן הניקוי, ושטיפת ידיים אחריו.
• מגבות נייר במקום מגבות בד, וזריקה לשקית סגורה.
• הרחקת ילדים קטנים וחיות מהאזור עד שהוא נקי ויבש.
• אוורור החדר.

אנחנו לא מבטיחים חיטוי של השטיח, ולא נכון להבטיח את זה. מה שאנחנו כן עושים הוא להוציא את החומר מהסיבים ומהגב, לשטוף ולשאוב, וזה מקטין מאוד את מה שנשאר.

לא כדאי לשפוך חומר חיטוי חזק על השטיח "ליתר ביטחון". רוב החומרים האלה מלבינים צבע ופוגעים בסיבים, בלי להגיע לגב. אם יש לכם שאלה רפואית, הרופא הוא הכתובת.