ניקוי שטיח שאגי בשכונת רמז

שאגי שמונח קרוב לדלת הזזה לחצר אוסף עלים יבשים, קוצים, זרעים של עשבים ואדמה. בסיבים ארוכים הם נתפסים ונשארים, ובמיוחד קוצים קטנים שנכרכים בבסיס. ילדים שרצים פנימה יחפים מהמדשאה מכניסים גם רטיבות.

בניקוי שאגי בשכונת רמז בבית עם גינה אנחנו מוציאים את כל זה ידנית ובשאיבה לפני שמרטיבים, כי חומר צמחי שנרטב משאיר כתמים ירקרקים או חומים. אם אפשר, הזיזו את השטיח מטר או שניים מהדלת, והניחו בין הדלת לשטיח שטיחון נעליים פשוט שקל לנער. זה משנה מאוד את כמות הלכלוך שמגיעה לסיבים. באביב, כשהעשבים בגינה מפזרים זרעים ואבקנים, השטיח הקרוב לדלת צריך שאיבה תכופה יותר מהרגיל. מי שיש לו אלרגיה עונתית ירגיש את ההבדל, גם אם לא יראה אותו על הסיבים.

בשטיח עם ערימה נמוכה, המברשת של שואב האבק מגיעה כמעט עד הבסיס. בשאגי הסיבים ארוכים, לפעמים חמישה סנטימטרים ויותר, והם סוגרים על הלכלוך כמו שמיכה. השואב יונק את מה שנמצא למעלה, ומה ששקע למטה נשאר שם. גרוע מזה, מברשת מסתובבת עלולה להסתבך בסיבים, למשוך אותם החוצה ולשחוק אותם.

מה שעובד טוב יותר בשגרה:

• ראש שאיבה שטוח, בלי מברשת או עם מברשת כבויה.
• מעברים איטיים, בכמה כיוונים.
• פעם בכמה שבועות, להפוך את השטיח ולשאוב או לנער את הגב, כדי שהפירורים ייפלו החוצה.

בניקוי מקצועי אנחנו עושים את השלב הזה ביסודיות רבה יותר, לפני כל טיפול רטוב, עם ציוד שמתאים לסיב ארוך. פירוט על ההרגלים הנכונים יש בעמוד שאיבה נכונה לשטיח שאגי, כולל אילו ראשים כדאי להשאיר בארון ואיזה ראש כדאי להשאיר מחובר לשואב.

כשסיבי השאגי שוכבים ומודבקים זה לזה, יש לזה שתי סיבות אפשריות. הראשונה היא לכלוך: שומן מהעור, שאריות משקאות ממותקים וחומרי ניקוי ביתיים שנשארו בשטיח ומדביקים את הסיבים. את זה ניקוי יכול לפתוח במידה רבה. השנייה היא שינוי בסיב עצמו: חיכוך ממושך, חום מתנור או מרגלי כיסא, או פוליאסטר זול שהתעייף. את זה ניקוי לא מתקן.

איך יודעים מה המצב? מנסים לפתוח קבוצת סיבים באצבעות. אם הם נפרדים ומרגישים דביקים, יש סיכוי טוב. אם הם קשים, מבריקים בקצה או נמסו לגוש, זה נזק פיזי.

באזורים שבהם הסיבים נדבקו מלכלוך, אנחנו עובדים בתמיסה שמשחררת את השאריות, שואבים היטב ומסרקים ביד בכיוון ההפוך לשכיבה. שקע ישן שהשאירו רגלי ספה שעמדה במקום שנים ישתפר, אבל לא תמיד ייעלם. לפי תמונה מקרוב של האזור השחוק נוכל להגיד לכם מראש לאיזה משני המצבים הוא שייך.

שטיח שאגי חדש משאיר לפעמים במשך כמה שבועות סיבים קצרים על הרצפה, בשואב ועל הבגדים. זו נשירה, והיא קורה כי בתהליך הייצור נשארים בשטיח קטעי סיב חתוכים שלא נאחזו בגב. ברוב המקרים היא נחלשת לבד אחרי חודש או חודשיים של שאיבה סדירה.

ניקוי מקצועי בתקופה הזאת לא בהכרח נדרש, וגם לא יעצור את הנשירה לגמרי. מה שכן עוזר:

• שאיבה עדינה בלי מברשת, פעמיים בשבוע, וריקון תכוף של מיכל השואב.
• ניעור של השטיח בחוץ, כשהגודל מאפשר.
• לא למשוך סיבים שבולטים מעל הגובה, אלא לגזור אותם בזהירות במספריים.

אם הנשירה ממשיכה הרבה אחרי החודשים הראשונים ונוצרים אזורים דלילים, זו כבר בעיה באיכות השטיח ולא בלכלוך. נגיד לכם את זה בכנות אם תשאלו לפני שמזמינים ניקוי. שטיח שעדיין משיר הרבה גם יוציא יותר סיבים במכונה, וזה לא סימן לנזק מהניקוי.

ילדים מבלים על השטיח יותר מכל אחד אחר בבית. הם זוחלים עליו, אוכלים עליו, מפזרים עליו משחקים קטנים ונרדמים עליו, והפנים שלהם קרובות מאוד לסיבים. בשאגי, שמחזיק אבק ופירורים בעומק, זה אומר שהם נמצאים בדיוק באזור שבו הלכלוך מצטבר.

בניקוי שאגי לחדר ילדים בשכונת רמז אנחנו שמים דגש על כמה דברים:

• חומרים עדינים, ומעבר נוסף במים נקיים כדי שלא יישארו שאריות בסיבים.
• טיפול נקודתי בשאריות פלסטלינה, מסטיק ודבק, שנתקעים בין הסיבים.
• זמן ייבוש מלא לפני שהילדים חוזרים לשחק, גם אם זה אומר ערב אחד בלי השטיח.

ניקוי כזה מפחית אבק, לכלוך ואלרגנים, אבל לא הופך את השטיח לסטרילי ולא מחליף שאיבה קבועה, פעמיים בשבוע לפחות בחדר שמשחקים בו כל יום. על השיקולים בחדר ילדים לפי אזור אפשר לקרוא בעמוד שטיח בחדר ילדים.