ניקוי שטיח לבד בבית: מה עובד ומה עלול להשתבש

לפני כל ניסיון לנקות במים, שואבים. שאיבה איטית, בכמה כיוונים, מוציאה חול ואבק שאחרת יהפכו לבוץ ברגע שהשטיח נרטב. בשטיח קטן אפשר גם להפוך ולשאוב את הגב, כדי להפיל את מה שנתקע בעומק.

הרבה פעמים שטיח שנראה מלוכלך נראה טוב בהרבה אחרי שאיבה רצינית אחת, וזה כל מה שהוא צריך באותו רגע. בשאגי השאיבה צריכה להיות אחרת, כפי שמוסבר במדריך שאיבה נכונה לשטיח שאגי.

שואב שמרסס מים עם חומר ויונק אותם בחזרה עובד על אותו עיקרון כמו ציוד מקצועי, בכוח יניקה נמוך יותר. על שטיח סינתטי בסיב קצר הוא יכול לשפר את המראה בצורה ניכרת. כמה כללים שמונעים צרות:

• משתמשים במעט חומר, פחות ממה שנראה מתבקש. עודף סבון הוא הבעיה הנפוצה ביותר.
• עושים מעבר אחד עם תמיסה, ואז כמה מעברים של יניקה בלבד, בלי ריסוס.
• בסוף עושים מעבר במים נקיים בלבד, כדי לשטוף שאריות.
• לא מציפים. אם השטיח מרגיש רטוב ולא לח, הכנסתם יותר מדי מים.
• מאווררים היטב ולא מחזירים רהיטים עד שהשטיח יבש.

על צמר, ויסקוזה, יוטה ושטיחים בעבודת יד לא מומלץ להשתמש בשואב כזה בלי ניסיון.

לטיפול נקודתי, כמה טיפות של נוזל כלים שקוף ועדין בכוס מים קרים הן התמיסה הבטוחה ביותר. מטפטפים, ממתינים דקה, סופגים מהשוליים פנימה, ואז שוטפים בטפטוף של מים נקיים וסופגים שוב. השלב האחרון הוא זה שאנשים מדלגים עליו, והוא זה שמונע כתם אפור אחרי שבועיים.

חומץ לבן מדולל במים יכול לעזור לנטרל ריחות ושאריות סבון בשטיח סינתטי. על צמר משתמשים בו רק אחרי בדיקה, ועל ויסקוזה ומשי לא בכלל. ולעולם לא משתמשים בחומץ ובאקונומיקה על אותו אזור, וגם לא באקונומיקה עם אמוניה, כי נוצרים גזים מסוכנים.

על השימוש בסודה לשתייה ועל המגבלות שלה יש מדריך נפרד: ניקוי שטיח עם סודה לשתייה.

שטיחונים קטנים, כמו שטיח אמבטיה או שטיח כותנה דק לחדר ילדים, מסומנים לפעמים ככאלה שאפשר לכבס במכונה. אם התווית מתירה, מכבסים בטמפרטורה שכתובה, בתוכנית עדינה, עם מעט אבקה או נוזל, ובסחיטה נמוכה.

מה שלא מכניסים למכונה: שטיח עם גב מודבק או גב גומי שמתפורר, שטיח צמר, שטיח עם ויסקוזה, יוטה, ושטיח שכמעט לא נכנס לתוף. שטיח כבד ורטוב מעמיס על המכונה, ושטיח עם גב מודבק עלול להתפרק בתוכה.

אחרי הכביסה מייבשים שטוח או תלוי על מתקן, לא במייבש, כדי למנוע התכווצות.

• הרטבת יתר. מים שהגיעו לבסיס או לריפוד מתייבשים לאט, מושכים לכלוך לפני השטח ויוצרים טבעות חומות, ולפעמים ריח של לחות.
• שאריות סבון. סבון שלא נשטף נשאר דביק בסיבים ומושך לכלוך. השטיח נראה נקי יום או יומיים ואז מתכהה מהר יותר מבעבר.
• התכווצות. צמר וכותנה עלולים להתכווץ במים חמים או בייבוש לא אחיד, והשטיח מאבד צורה.
• זליגת צבע. בשטיחים צבעוניים, ובמיוחד בצמר ובעבודת יד, צבע כהה עובר לאזורים בהירים.
• שינוי מרקם. ויסקוזה רטובה מאבדת ברק ומתעוותת, ושפשוף פורם סיבים.
• היפרדות שכבות. בשטיחים עם דבק לטקס בגב, הרטבה ממושכת וחום מרככים את הדבק.

כל חומר, גם הכי עדין, בודקים קודם בפינה נסתרת: מרטיבים מעט, מחכים כמה דקות, ולוחצים מטלית לבנה. אם עבר צבע, לא ממשיכים עם ניקוי רטוב. אם המרקם השתנה אחרי שהפינה התייבשה, גם זה סימן לעצור.

בשטיח שאתם לא יודעים ממה הוא עשוי, הבדיקה הזו חשובה במיוחד. התווית בגב היא המקור הטוב ביותר, ואם אין תווית, הסימנים לזיהוי צמר וויסקוזה מפורטים במדריך שטיח צמר: מה אסור לעשות.

יש מצבים שבהם ניסיון לבד עלול לעלות יותר ממה שהוא חוסך:

• שטיח צמר, ויסקוזה, משי או שטיח פרסי בעבודת יד.
• שטיח מקיר לקיר גדול, שבו הרטבת יתר מגיעה לריפוד.
• שתן שחוזר להריח, או כתם שחזר אחרי שנראה שיצא.
• שטיח שכבר ניסיתם לנקות ונשאר דביק או אפור.
• שאגי עבה, שקשה לשטוף ממנו חומר ולייבש אותו בבית.

בניקוי בבית אצלכם הטכנאי בודק את הסיב ואת יציבות הצבע, ובוחר בין הזרקה ויניקה לבין שיטה עם מעט לחות. ההבדל בין השיטות מוסבר בעמוד ניקוי יבש או רטוב. אם כבר השתמשתם בחומר כלשהו, ספרו על כך, כדי שיתאים את הטיפול.