ניקוי שטיחים פרסיים ברמת השרון

בבית עם גינה, הלכלוך שמגיע לשטיח שונה מזה שבדירה. יש יותר אדמה, חתיכות עשב, אבקנים וחול גס, והם נכנסים עם נעליים, עם ילדים שחוזרים מהחצר ועם כלב שיוצא ונכנס. בשטיח קשרים הלכלוך הזה שוקע מהר לבסיס, ושם הוא שוחק את הצמר.

בניקוי ברמת השרון בבית כזה אנחנו מקדישים זמן ארוך יותר לשאיבה היבשה לפני כל שלב רטוב, ולפעמים שואבים את השטיח מהגב פעמיים. ההמלצה לשגרה פשוטה: שטיחון כניסה טוב ביציאה לגינה, ושאיבה תכופה יותר של השטיח הקרוב לדלת. זה לא מחליף ניקוי, אבל מאריך מאוד את הזמן עד הניקוי הבא. ביום הניקוי, בקשו מבני הבית להיכנס מהדלת הראשית ולא מהגינה, עד שהשטיח יבש.

בשטיחים מצמר ומשי אנחנו לא משתמשים בכמות המים שמתאימה לשטיח סינתטי מקיר לקיר. העבודה נעשית בשכבות: קודם שאיבה יבשה ועמוקה, אחר כך ריסוס עדין של תמיסה בחומציות שמתאימה לצמר על אזור קטן, עבודה ידנית או במברשת רכה בכיוון הסיב, ובסוף שאיבה של הלחות עם ראש ייעודי.

המטרה היא לנקות את החלק העליון של הסיבים, שם נמצא רוב הלכלוך הנראה, בלי להרטיב את הבסיס עד הסוף. בסיס רטוב לאורך שעות הוא מה שגורם לריח, להתכווצות ולצבע שעולה מלמטה.

זו לא שיטה מהירה. שטיח פרסי בגודל סלון לוקח יותר זמן משטיח מכונה באותו גודל, כי עובדים באזורים קטנים ובודקים כל הזמן איך הצמר מגיב. מי שרוצה להבין את ההבדל בין הגישות יכול לקרוא את ההסבר על ניקוי יבש או רטוב, ושם גם מוסבר למה אין שיטה אחת שמתאימה לכל שטיח.

הפרנזים עשויים בדרך כלל כותנה, ולפעמים צמר או משי, והם ממשיכים את חוטי השתי שעוברים לכל אורך השטיח. בגלל שהם לבנים או בהירים, הם מראים כל לכלוך, ובגלל שהם בקצה, הם נגררים, נתפסים בגלגלי כיסאות ונשאבים לתוך שואב האבק.

בניקוי אנחנו מטפלים בהם בנפרד: מסרקים אותם ביד, מנקים בתמיסה עדינה ושואבים את הלחות, בלי מברשת סיבובית ובלי משיכה. הצהבה ישנה לא תמיד יורדת עד הסוף, במיוחד כשהיא נובעת מכותנה שהתחמצנה עם השנים ולא מלכלוך.

מה שאנחנו לא עושים: לא תופרים, לא קושרים מחדש ולא מחליפים פרנזים. אם חלק מהם קרוע או חסר, נציין את זה לפני הניקוי, כדי שלא תצפו לראות אותם שלמים אחריו. טיפ לשגרה: כשאתם שואבים, עצרו את השואב לפני הפרנזים ואל תעברו עליהם עם המברשת המסתובבת. מספיק לסרק אותם ביד מדי פעם.

שטיחי "משי" נמכרים היום בהרבה חנויות, אבל חלק גדול מהם עשוי ויסקוזה, סיב שמיוצר מתאית ונראה מבריק מאוד. הבעיה היא שוויסקוזה מאבדת חלק גדול מהחוזק שלה כשהיא רטובה, נוטה להצהיב מעודף מים ומשנה מרקם כשמשפשפים אותה. משי טבעי חזק יותר, אבל רגיש לחומרים בסיסיים ולחיכוך, וכתמים עליו מתנהגים אחרת מאשר על צמר.

כמה סימנים שעוזרים לזהות:

• ויסקוזה מרגישה קרירה וחלקה מאוד, ומשאירה סימני לחיצה כשמעבירים עליה יד.
• בשטיח משי מעבודת יד הקשרים צפופים מאוד והגב חד ומפורט.
• מחיר נמוך לשטיח "משי" גדול הוא בדרך כלל רמז לויסקוזה.

בשני המקרים העבודה נעשית במינימום לחות ובלי שפשוף. שטיחי ויסקוזה עם כתמים ישנים או סימני הצהבה הם מהמקרים שבהם נגיד מראש שהתוצאה תהיה חלקית, או שעדיף לא לנקות אותם בבית. עדיף לשמוע את זה לפני ההרטבה הראשונה, כי בוויסקוזה אין דרך חזרה.

צמר הוא סיב שמגן על עצמו טוב יחסית: יש בו שכבה טבעית שדוחה נוזלים לזמן קצר, ולכן כתם שטופל מהר יוצא לרוב בקלות. הבעיה מתחילה כשכתם נשאר ימים או שבועות, או כשניסו להוציא אותו עם מלבין, אקונומיקה או חומר חזק מהמטבח.

• קפה ותה משאירים טאנינים שנקשרים לצמר. לרוב אפשר להחליש אותם מאוד, לא תמיד להעלים.
• יין אדום על צמר בהיר הוא מקרה קשה, במיוחד אחרי שהתייבש.
• שתן של חיות שחדר לבסיס יכול לשנות את הצבע של הצמר עצמו, ומשאיר לפעמים סימן וריח גם אחרי ניקוי.
• שעווה ושמן מטופלים בנפרד, בעבודה נקודתית.

אנחנו לא מבטיחים שכל כתם ייעלם. נגיד לכם מראש, לפי תמונה, מה נראה סביר. אם קרה משהו עכשיו, אל תשפשפו. ספגו עם מגבת לבנה וקראו את ההסבר על כתם יין בשטיח לפני שאתם מנסים חומר כלשהו.