ניקוי שטיחים פרסיים בשכונת נאות שקמה

בבניינים הוותיקים של שלוש או ארבע קומות בלי מעלית, הציוד עולה ברגל. אנחנו מגיעים עם ציוד נייד שאפשר לפרק לחלקים ולשאת במדרגות, כך שקומה גבוהה היא לא סיבה לוותר על ניקוי. מה שכן, כדאי שדלת הכניסה לבניין תישאר פתוחה בזמן ההעלאה, ושהדרך מהדלת לשטיח תהיה פנויה.

בדירות האלה השטיח הפרסי הוא לפעמים שטיח ותיק שעבר מדור לדור ומונח באותו מקום עשרות שנים. שטיח כזה דורש בדיקה זהירה של הבסיס והפרנזים לפני הניקוי בשכונת נאות שקמה, כי צמר ישן שנשחק מתנהג אחרת מצמר שעדיין חזק וגמיש. לפעמים נמליץ על ניקוי עדין יותר מהרגיל דווקא בשטיח הזה, ולא נוותר על בדיקת הצבע גם אם הוא נראה יציב.

לפני שמדברים על שיטת ניקוי צריך לדעת מה סוג השטיח. הדרך הפשוטה ביותר היא להפוך פינה ולהסתכל על הגב. בשטיח קשרים אמיתי הדוגמה נראית גם מאחור, כמעט באותה חדות כמו מלפנים, ורואים שורות קטנות של קשרים שאינם אחידים לגמרי. בשטיח מכונה הגב אחיד מדי, ולפעמים מודבק אליו בד רשת או שכבת לטקס.

סימנים נוספים:

• הפרנזים יוצאים מתוך גוף השטיח ולא נתפרו לקצה.
• הצדדים עטופים ביד בחוט צמר, ולא בתפר מכונה ישר.
• יש אי סדירות קטנה בדוגמה או בגוון, תוצאה של עבודה ידנית ושל צביעת הצמר במנות.

הזיהוי משנה את כל התהליך: שטיח קשרים מקבל פחות מים, יותר שאיבה יבשה ובדיקת צבע חובה. אם אתם לא בטוחים, צלמו את הגב ואת הפרנזים ושלחו בוואטסאפ, ונאמר לכם מה אנחנו רואים בתמונה ואיך נכון לגשת אליו.

בשטיחים מצמר ומשי אנחנו לא משתמשים בכמות המים שמתאימה לשטיח סינתטי מקיר לקיר. העבודה נעשית בשכבות: קודם שאיבה יבשה ועמוקה, אחר כך ריסוס עדין של תמיסה בחומציות שמתאימה לצמר על אזור קטן, עבודה ידנית או במברשת רכה בכיוון הסיב, ובסוף שאיבה של הלחות עם ראש ייעודי.

המטרה היא לנקות את החלק העליון של הסיבים, שם נמצא רוב הלכלוך הנראה, בלי להרטיב את הבסיס עד הסוף. בסיס רטוב לאורך שעות הוא מה שגורם לריח, להתכווצות ולצבע שעולה מלמטה.

זו לא שיטה מהירה. שטיח פרסי בגודל סלון לוקח יותר זמן משטיח מכונה באותו גודל, כי עובדים באזורים קטנים ובודקים כל הזמן איך הצמר מגיב. מי שרוצה להבין את ההבדל בין הגישות יכול לקרוא את ההסבר על ניקוי יבש או רטוב, ושם גם מוסבר למה אין שיטה אחת שמתאימה לכל שטיח.

ניקוי בבית בציוד נייד מתאים לרוב השטיחים בעבודת יד, אבל לא לכולם. יש מצבים שבהם ניסיון לנקות עלול לעשות יותר נזק מתועלת, ואז נגיד לכם את זה לפני שמתחילים, ולא באמצע.

• הצבע דימם בבדיקה, במיוחד באדום שגובל בלבן.
• הבסיס יבש ושביר, וחוטי השתי נשברים כשמקפלים פינה.
• השטיח כבר עבר הצפה או נרטב לאורך זמן, ויש בגב כתמים כהים של עובש.
• שטיח ויסקוזה עם הצהבה נרחבת או סיבים שכבר נמעכו.
• נזק של עש שחשף את הבסיס באזורים גדולים.

במקרים כאלה ההמלצה שלנו יכולה להיות לנקות רק חלק, להסתפק בשאיבה עמוקה, או לא לגעת. זו לא התחמקות מעבודה. יש שטיחים שאת המצב שלהם אי אפשר להחזיר אחורה, ועדיף שתשמעו את זה מאיתנו לפני ולא אחרי. אם השטיח נפגע ממים, יש מידע שימושי במדריך שטיח אחרי הצפה.

צמר הוא סיב שמגן על עצמו טוב יחסית: יש בו שכבה טבעית שדוחה נוזלים לזמן קצר, ולכן כתם שטופל מהר יוצא לרוב בקלות. הבעיה מתחילה כשכתם נשאר ימים או שבועות, או כשניסו להוציא אותו עם מלבין, אקונומיקה או חומר חזק מהמטבח.

• קפה ותה משאירים טאנינים שנקשרים לצמר. לרוב אפשר להחליש אותם מאוד, לא תמיד להעלים.
• יין אדום על צמר בהיר הוא מקרה קשה, במיוחד אחרי שהתייבש.
• שתן של חיות שחדר לבסיס יכול לשנות את הצבע של הצמר עצמו, ומשאיר לפעמים סימן וריח גם אחרי ניקוי.
• שעווה ושמן מטופלים בנפרד, בעבודה נקודתית.

אנחנו לא מבטיחים שכל כתם ייעלם. נגיד לכם מראש, לפי תמונה, מה נראה סביר. אם קרה משהו עכשיו, אל תשפשפו. ספגו עם מגבת לבנה וקראו את ההסבר על כתם יין בשטיח לפני שאתם מנסים חומר כלשהו.