ריח רע מהשטיח בכפר חב"ד

בדירות ישנות יש לא פעם חדרים קטנים עם חלון אחד, לפעמים לחצר פנימית או לפיר. האוויר בחדר כזה מתחלף לאט, וריחות נשארים בו זמן רב. שטיח בחדר כזה סופג כל ריח שנוצר בו, ולוקח לו יותר זמן להתייבש אחרי ניקוי. בכפר חב"ד זה שילוב שדורש תכנון.

אנחנו משתמשים בשאיבה יבשה במיוחד בחדרים כאלה, וממליצים להשאיר את הדלת פתוחה ולהפעיל מאוורר לכמה שעות. אם יש אפשרות, הוציאו את השטיח לחדר מאוורר יותר עד שיתייבש. כך לא תקבלו ריח חמוץ במקום ריח הטחב.

אם החדר משמש לשינה, כדאי לתכנן את הניקוי מוקדם ביום, כך שהשטיח יתייבש עד הערב. שינה בחדר קטן עם שטיח רטוב מעלה את הלחות באוויר ומאטה את הייבוש עוד יותר.

עשן סיגריות משאיר אחריו שארית דביקה של זפת וניקוטין שנדבקת לכל משטח בחדר. בשטיח היא נצמדת לסיבים, מצהיבה שטיחים בהירים, ואוספת אבק שמחזק עוד יותר את הריח. בשטיח שהיה בבית של מעשן שנים, השכבה הזו עבה ומשפיעה גם על הצבע.

ניקוי בהזרקה-יניקה עם תכשיר שמתאים לשאריות שמנוניות מוריד חלק גדול מהשכבה, ולרוב השטיח נראה בהיר יותר אחריו. אבל חשוב להבין את התמונה הרחבה:

• הריח נמצא גם בקירות, בתקרה, בווילונות וברהיטים.
• אם רק השטיח מנוקה, הוא עלול לספוג שוב ריח מהחדר.
• בשטיח צמר, הסיב עצמו סופג ריח ועלול לשמור קצת ממנו.

אנחנו מנקים שטיחים בלבד, ולכן אם עברתם לדירה של מעשן, כדאי לתאם את ניקוי השטיח אחרי צביעה וניקוי של שאר החדר, ולא לפני.

ככל שעבר פחות זמן מאז שהעישון בחדר הפסיק, כך קל יותר להוציא את הריח.

שטיח בפינת אוכל או בסלון פתוח למטבח סופג עם הזמן ריחות של בישול, טיפות שמן שעפו מהמחבת, פירורים ומשקאות שנשפכו. כל אחד מהם קטן, אבל יחד הם יוצרים ריח כללי שמתחזק בחום.

שמן הוא הבעיה העיקרית. הוא לא מתייבש ולא מתנדף, אלא נשאר על הסיבים כשכבה דקה שאוספת לכלוך. לכן שטיח בפינת אוכל נראה אפור יותר משאר השטיח, וגם מריח יותר. משקאות מתוקים משאירים סוכר שהופך דביק ומושך עוד לכלוך.

• חלב, מיץ וקפה עם חלב מתקלקלים בשטיח ומדיפים ריח חמוץ.
• רטבים עם שום ותבלינים משאירים ריח שמתעורר עם לחות.
• פירורים שנכנסו לפלאג מושכים נמלים ומתפרקים.

ניקוי עמוק מפרק את השמן ושוטף את הסוכר החוצה. כדי להאריך את התוצאה, שאבו את אזור האוכל לעיתים קרובות יותר משאר השטיח.

שטיחון קטן מתחת לשולחן האוכל, שקל להרים ולנקות, מגן על השטיח הגדול.

כלב שאוהב לשכב על השטיח משאיר בו כל יום קצת מעצמו: שיער, קשקשים, שמן עור טבעי ולכלוך מהכפות. השמן הזה הוא מה שאחראי לריח המוכר של כלב, והוא מתחזק כשהכלב רטוב, אחרי טיול בגשם או אחרי מקלחת.

בשטיח, השמן נדבק לסיבים במקום הקבוע שבו הכלב שוכב, ומשם הריח מתפשט. אם נוגעים בסיבים באזור הזה, הם מרגישים לפעמים שמנוניים או כבדים יותר משאר השטיח. כתם לא רואים, אבל הריח שם.

• שאיבה יומית עם מברשת מסתובבת מוציאה שיער וקשקשים, אבל לא את השמן.
• כלב שנכנס רטוב לשטיח מחזק את הריח, ולכן כדאי לייבש אותו במגבת בכניסה.
• שמיכה או מיטה לכלב על השטיח מרכזת את הריח במקום אחד שקל לכבס.

ניקוי עמוק מפרק את השמן ושוטף אותו, והריח יורד משמעותית. אם יש גם נקודות של שתן, הן צריכות טיפול נפרד ומעמיק יותר.

זה אחד המצבים המתסכלים: ניקיתם את השטיח כדי שיריח טוב, ולמחרת הוא מריח גרוע יותר. הסיבה כמעט תמיד היא לחות שנשארה בתחתית יותר מדי זמן. כששטיח נשאר רטוב שעות ארוכות בחדר סגור, חיידקים ועובש מתחילים לפעול, וריח חמוץ או ריח של מגבת רטובה עולה ממנו.

הגורמים הנפוצים:

• ניקוי ביתי עם הרבה מים ובלי שאיבה חזקה.
• ניקוי בחורף או ביום לח, עם חלונות סגורים.
• שטיח עבה או שאגי שמחזיק הרבה מים.
• הנחת השטיח על הרצפה לפני שהצד התחתון התייבש.

בניקוי שלנו השאיבה האחרונה היבשה היא חלק מהותי, ואנחנו ממליצים על חלונות פתוחים ומאוורר. אם השטיח כבר מריח חמוץ, ניקוי נוסף ושאיבה יבשה יותר מוציאים את הריח ברוב המקרים. עוד על ייבוש בעמוד כמה זמן שטיח מתייבש.

פיזור של מגבות על שטיח רטוב לא מזרז ייבוש, אלא כולא את הלחות.