שתן כלב על שטיח בבני ברק

בדירות ישנות החדרים קטנים יותר, ולכן שטיח בגודל בינוני מכסה בהם כמעט את כל הרצפה. לכלב אין הרבה מקום אחר לעשות כשהוא לא מחזיק, ולכן הכתמים מתפזרים על כל השטח ולא נשארים בפינה אחת. בבני ברק זה אומר בדרך כלל שצריך לטפל בשטיח כולו ולא רק בנקודות.

שטיח שמגיע עד הקירות גם מסתיר את מה שקורה מתחתיו. לפני הטיפול כדאי להרים פינה או שתיים ולבדוק את האריחים. בבתים ישנים הרובה בין האריחים לעיתים סדוקה וסופגת, ושתן שהגיע אליה נשאר שם גם כשהשטיח כבר נקי.

בדירות כאלה כדאי לחשוב על שטיח קטן יותר אחרי הניקוי, שמשאיר פס של רצפה פנויה סביבו. ככה קל יותר לראות תקלה חדשה מיד ולספוג אותה לפני שהיא מגיעה לסיבים.

זה החלק שהכי חשוב לדבר עליו בכנות. כשכלב עושה שוב ושוב על אותה נקודה, השתן לא נשאר בסיבים. הוא חודר דרך התחתית, נספג בלטקס, ובשטיח שמונח על רצפה ממשיך לאריח, לרובה שבין האריחים או לפרקט. ניקוי של השטיח מלמעלה מגיע לסיבים ולחלק מהתחתית, אבל לא תמיד לכל העומק.

בשטיח שאפשר להרים, אנחנו בודקים את הצד התחתון ואם צריך מטפלים גם בו. ברצפה עצמה תצטרכו לטפל בנפרד, כי אנחנו מנקים שטיחים בלבד. רובה סופגת במיוחד, ולפעמים היא מקור הריח גם אחרי שהשטיח נקי.

בשטיח מקיר לקיר שמונח על ריפוד, הריפוד עצמו עלול לספוג את השתן. במקרים כאלה ייתכן שיישארו סימן או ריח גם אחרי טיפול טוב, ונגיד לכם את זה כבר מהתמונה. עדיף לדעת לפני שמשלמים מאשר לגלות אחר כך.

אם אינכם בטוחים, הריחו את הרצפה אחרי שהרמתם את השטיח. ריח חזק שם הוא תשובה ברורה.

כשכלב שהיה נקי שנים מתחיל פתאום לעשות על השטיח, כדאי לבדוק אותו אצל וטרינר לפני שמשקיעים בניקוי. דלקות בדרכי השתן, בעיות כליה ושינויים של גיל מבוגר יכולים לגרום לבריחות שתן שהכלב לא שולט בהן. אם הסיבה לא מטופלת, השטיח יחזור להיות רטוב.

במקרים של בריחות קבועות, המטרה של ניקוי משתנה. אנחנו מוציאים כמה שאפשר מהשתן ומהריח, ואז מדברים איתכם על דרכים להגן על השטיח: להזיז אותו מהאזור שבו הכלב ישן, לגלגל אותו לתקופה, או להניח מתחת מחצלת סופגת במקום שבו הוא אוהב לשכב.

שתן של כלב מבוגר שעושה בשינה מתפזר לפעמים על שטח רחב ולא בנקודה אחת, ונספג לאט לאורך שעות. זה דפוס שקשה יותר לאתר ולנקות, ולכן אנחנו מקדישים לו זמן בבדיקה המקדימה ומסמנים את כל האזור, לא רק את המרכז.

צמר הוא סיב שסופג הרבה נוזל ומחזיק אותו בתוכו. זה מה שהופך שטיח צמר לחם ונעים, וזה גם מה שהופך אותו לרגיש במיוחד לשתן. הסיבה העיקרית היא שצמר לא אוהב סביבה בסיסית, ושתן מתייבש הופך לבסיסי. חשיפה ארוכה עלולה להחליש את הסיב באזור הכתם ולשנות את המרקם שלו.

בטיפול בצמר אנחנו עובדים אחרת:

• בדיקת דימום צבע לפני כל דבר, כי צבעים בצמר נוטים לזלוג.
• תכשירים עם רמת חומציות שמתאימה לצמר, ולא תכשירים כלליים.
• כמות נוזל מבוקרת ושאיבה צמודה, כדי שהשטיח לא יישאר רטוב שעות ארוכות.

אם בבדיקה מתברר שהצבע בורח, נגיד לכם ביושר שניקוי בבית עלול להזיק, ולא ננסה בכל זאת. בעמוד ניקוי שטיחי צמר הסברנו בהרחבה איך אנחנו ניגשים לסיב הזה.

שטיח צמר שטופל נכון והתייבש בזמן שומר על הרכות ועל הברק שלו, גם אחרי טיפול בשתן.

שטיח נקי לא מספיק אם הכלב לא שינה הרגל. בשבועות הראשונים אחרי הטיפול, כדאי לשמור על השטיח מכוסה או לסגור את החדר עד שהוא מתייבש לגמרי. שטיח לח מזמין כלבים יותר משטיח יבש.

אחרי הייבוש, השגרה היא מה שקובע:

• טיולים בשעות קבועות, ובעיקר מיד אחרי שינה ואחרי אוכל.
• לשבח את הכלב כשהוא עושה בחוץ, ולא להעניש על תקלה בבית.
• להשגיח בעין בימים הראשונים, ולהוציא אותו מיד כשהוא מתחיל לרחרח בשטיח.
• לספוג כל תקלה חדשה מיד, לפני שהיא מתייבשת.

אם הכלב ממשיך לחזור לנקודה מסוימת למרות הכול, ייתכן שנשאר שם ריח שהוא מרגיש ואתם לא, בדרך כלל מהרצפה שמתחת. במקרה כזה שווה לבדוק שוב את התחתית לפני שמחליטים שהבעיה התנהגותית בלבד.

אם כמה שבועות עוברים בלי תקלה, אפשר להחזיר את השטיח לשגרה רגילה ולהפסיק לכסות אותו.