כתם דם על שטיח באלעד

בדירות הוותיקות באלעד אנחנו פוגשים לפעמים כתמי דם שאף אחד כבר לא זוכר מתי נוצרו: נקודות חומות ליד המיטה, שביל קטן במסדרון, או כתם שמישהו ניסה לנקות פעם במים חמים. כתמים כאלה מגיבים בדרך כלל, אבל פחות טוב מכתם טרי. בשטיח ישן אנחנו בודקים קודם את הגב, כי לטקס שהתפורר לא מחזיק הרבה מים, ואת יציבות הצבע, כי צבעים בשטיחים ישנים לפעמים פחות יציבים. נאמר לכם מראש מה סביר לצפות לו. בבניין בלי מעלית אנחנו מעלים את הציוד במדרגות, והשטיח נשאר בחדר.

דם מכיל חלבונים, וחלבונים מגיבים לחום כמו ביצה במחבת: הם נקרשים ומשנים מבנה. כשמים חמים פוגשים כתם דם, החלבון נקרש בתוך הסיב ונצמד אליו, ומה שהיה כתם אדום שאפשר לשטוף הופך לסימן חום שקשה מאוד להוציא.

אותו דבר קורה עם מגהץ אדים, מייבש שיער, ואפילו עם השארת השטיח הרטוב מול תנור חימום. לכן אנחנו חוזרים על המשפט הזה בכל שיחה: בכתם דם, רק מים קרים.

אם כבר השתמשתם במים חמים, אל תכעסו על עצמכם, זו טעות נפוצה מאוד. עצרו, תנו לאזור להתייבש, וספרו לנו. כתם שעבר חום עדיין מתבהר בדרך כלל בטיפול, אבל הסיכוי שיישאר צל חום גבוה יותר, ונאמר לכם את זה מראש.

גם שימוש בתכשיר ניקוי ואז ייבוש מהיר במאוורר חם יכול לקבע את מה שנשאר. ייבוש באוויר רגיל הוא הבחירה הבטוחה.

דם שהתייבש בשטיח משנה צבע מאדום לחום כהה, והופך לשכבה קשה על קצות הסיבים. הדחף הטבעי הוא לגרד אותו, אבל גירוד חזק תולש סיבים ומשאיר אזור פרוע שבולט גם אחרי ניקוי.

הדרך הנכונה היא ריכוך:

• מניחים על הכתם מגבת לחה במים קרים לכמה דקות, בלי להציף.
• מרימים ובודקים. חלק מהדם יעבור למגבת.
• חוזרים על זה בסבלנות, ובין לבין ספיגה במגבת יבשה.
• את הפירורים היבשים מרימים בעדינות עם כרטיס פלסטיק, בלי ללחוץ פנימה.

בטיפול שלנו אנחנו משתמשים בתכשיר שמפרק חלבון, וזה החלק שבאמת עושה את העבודה בכתם יבש. התכשיר צריך זמן, ולכן לא ממהרים בשלב הזה. אחרי ההשריה שוטפים ושואבים כמה פעמים.

כתם יבש שלא עבר חום וחומרים חזקים מתבהר ברוב המקרים באופן ניכר, גם אם עבר עליו זמן.

חיות מחמד מדממות לפעמים בלי שאיש שם לב: כרית כף רגל שנחתכה מזכוכית ברחוב, ציפורן שנשברה, אוזן שהכלב גירד עד שנפצעה, או חתולה במחזור. התוצאה היא נקודות קטנות של דם שמתפזרות על השטיח בדרך שבה החיה הלכה.

קודם החיה: אם היא עדיין מדממת או צולעת, היא צריכה טיפול, והשטיח יחכה. אחר כך, עזרה ראשונה לשטיח זהה לכל כתם דם: מים קרים, ספיגה, בלי חום.

כשאנחנו מטפלים בכתמים כאלה, אנחנו עוברים על השטיח כולו, כי חיה שמדממת מכף הרגל משאירה שביל ולא נקודה אחת. כדאי שהחיה תהיה בחדר אחר בזמן הטיפול, גם כדי שלא תדרוך על האזור הרטוב וגם כדי שהרעש לא ילחיץ אותה.

דם של חיה הוא לא שונה מבחינה כימית מדם של אדם, ולכן גם הסיכוי להוציא אותו דומה: טוב בכתם טרי, סביר בכתם יבש, ופחות טוב אם עבר חום.

יש כמה תרופות סבתא לכתמי דם, וחלק מהן לא מזיקות, אבל גם לא פותרות.

• מלח עם מים קרים. מלח יכול לעזור מעט בשליפת דם טרי מהסיב, אבל משאיר גבישים שצריך לשאוב היטב אחר כך. בשטיח צמר עדיף לוותר.
• עמילן או קמח תירס. משחה של עמילן ומים קרים סופגת חלק מהדם כשהיא מתייבשת. זה עדין יחסית, אבל משאיר אבקה שצריך להוציא בשאיבה יסודית.
• סודה לשתייה. סופגת לחות, אבל לא מפרקת חלבון. על היתרונות והחסרונות שלה כתבנו בניקוי שטיח עם סודה לשתייה.
• סבון כלים. טיפה במים קרים יכולה לעזור, אבל כמות גדולה משאירה שאריות דביקות שמושכות לכלוך.

הכלל: לא לערבב כמה שיטות על אותו כתם. כל חומר שמוסיפים משאיר משהו בסיב, והשילוב מקשה על הטיפול המקצועי שבא אחר כך.