כתם דם על שטיח בלוד

בדירות ישנות בלוד חדרי השינה קטנים לרוב, עם חלון אחד ולפעמים בלי אוורור טוב. אחרי טיפול בכתם דם, השטיח צריך להתייבש באוויר רגיל, ולא מול תנור חימום או מפזר חום. חום על כתם חלבון שעוד לא יצא לגמרי עלול לקבע את מה שנשאר. לכן בחורף, כשהחדר קר ואתם רוצים לחמם אותו, עדיף מאוורר רגיל או מזגן במצב ייבוש. פתחו את החלון ואת הדלת לחדר הסמוך כדי ליצור זרימת אוויר. אם יש עוד כמה כתמים בשטיח, אנחנו מטפלים בכולם באותו ביקור, כך שהחדר צריך להתייבש פעם אחת ולא כמה פעמים.

דם מכיל חלבונים, וחלבונים מגיבים לחום כמו ביצה במחבת: הם נקרשים ומשנים מבנה. כשמים חמים פוגשים כתם דם, החלבון נקרש בתוך הסיב ונצמד אליו, ומה שהיה כתם אדום שאפשר לשטוף הופך לסימן חום שקשה מאוד להוציא.

אותו דבר קורה עם מגהץ אדים, מייבש שיער, ואפילו עם השארת השטיח הרטוב מול תנור חימום. לכן אנחנו חוזרים על המשפט הזה בכל שיחה: בכתם דם, רק מים קרים.

אם כבר השתמשתם במים חמים, אל תכעסו על עצמכם, זו טעות נפוצה מאוד. עצרו, תנו לאזור להתייבש, וספרו לנו. כתם שעבר חום עדיין מתבהר בדרך כלל בטיפול, אבל הסיכוי שיישאר צל חום גבוה יותר, ונאמר לכם את זה מראש.

גם שימוש בתכשיר ניקוי ואז ייבוש מהיר במאוורר חם יכול לקבע את מה שנשאר. ייבוש באוויר רגיל הוא הבחירה הבטוחה.

דימום מהאף הוא מקור נפוץ מאוד לכתמי דם בחדרי ילדים. הוא קורה לעיתים קרובות בלילה, בחדר עם מזגן שמייבש את האוויר, והטיפות נוחתות על השטיח שליד המיטה. בבוקר מגלים כמה נקודות חומות, לפעמים גם שביל קטן לכיוון השירותים.

החדשות הטובות הן שאלה בדרך כלל כמויות קטנות, והן מגיבות טוב לטיפול. מה שכדאי לעשות בבוקר:

• לא לגרד ולא לשפשף, גם אם הנקודות נראות קשות.
• לרכך במגבת לחה במים קרים, ולספוג.
• לצלם את כל הנקודות, כולל אלה שבשביל, כדי שנדע איפה לחפש.

אם דימומים כאלה חוזרים, שווה להתייעץ עם רופא הילדים. מבחינת השטיח, אפשר לחכות לניקוי מלא ולטפל בכל הנקודות יחד. על שטיחים בחדרי ילדים באופן כללי כתבנו בעמוד שטיח בחדר ילדים לפי אזורים.

חיות מחמד מדממות לפעמים בלי שאיש שם לב: כרית כף רגל שנחתכה מזכוכית ברחוב, ציפורן שנשברה, אוזן שהכלב גירד עד שנפצעה, או חתולה במחזור. התוצאה היא נקודות קטנות של דם שמתפזרות על השטיח בדרך שבה החיה הלכה.

קודם החיה: אם היא עדיין מדממת או צולעת, היא צריכה טיפול, והשטיח יחכה. אחר כך, עזרה ראשונה לשטיח זהה לכל כתם דם: מים קרים, ספיגה, בלי חום.

כשאנחנו מטפלים בכתמים כאלה, אנחנו עוברים על השטיח כולו, כי חיה שמדממת מכף הרגל משאירה שביל ולא נקודה אחת. כדאי שהחיה תהיה בחדר אחר בזמן הטיפול, גם כדי שלא תדרוך על האזור הרטוב וגם כדי שהרעש לא ילחיץ אותה.

דם של חיה הוא לא שונה מבחינה כימית מדם של אדם, ולכן גם הסיכוי להוציא אותו דומה: טוב בכתם טרי, סביר בכתם יבש, ופחות טוב אם עבר חום.

רוב כתמי הדם בבית הם של בני המשפחה, ואין בהם שום סכנה מיוחדת. ובכל זאת, כמה הרגלים פשוטים הם רעיון טוב:

• כפפות חד פעמיות בזמן הספיגה, במיוחד אם הדם לא של מישהו מהמשפחה.
• מגבות נייר שנזרקות לפח בשקית סגורה, ולא מגבות בד שחוזרות למטבח.
• שטיפת ידיים במים וסבון בסוף.
• הרחקת ילדים קטנים וחיות מחמד מהאזור עד שהוא מטופל ויבש.

מה שלא כדאי לעשות הוא לשפוך על השטיח חומר חיטוי חזק "ליתר ביטחון". רוב החומרים האלה לא מיועדים לשטיחים, הם עלולים להלבין צבע ולפגוע בסיבים, והם לא עוזרים להוציא את הכתם.

הטיפול שלנו מוציא את הדם מהסיבים ושוטף את האזור, וזה מקטין את מה שנשאר בשטיח. אנחנו לא מבטיחים חיטוי מלא, ולא נכון להבטיח את זה על שטיח.