ניקוי שטיח שאגי בחולון

בבתים ותיקים יש לעיתים בלטות טראצו או מרצפות ישנות שאינן ישרות לגמרי. שאגי שמונח עליהן זז, מתקמט ויוצר גלים, והגלים האלה הם בדיוק המקומות שבהם הסיבים נשחקים ראשונים. בנוסף, בין הבלטות הישנות מצטבר לכלוך שעולה לגב.

כשאנחנו מנקים שאגי בחולון על רצפה כזאת, אנחנו מיישרים את השטיח לפני העבודה, כדי שהניקוי יהיה אחיד ולא יישארו אזורים מקופלים לחים. אחרי הניקוי והייבוש, פד נגד החלקה מתחת לשטיח שומר עליו ישר, מפחית שחיקה בגלים ומונע מעידות. פד כזה כדאי להחליף כשהוא מתחיל להתפורר. פד ישן מתפורר לפעמים לגרגרים שנדבקים לגב השאגי, ובניקוי הם יוצאים כפירורים צהבהבים. זה לא נזק מהניקוי. כדאי לנקות היטב את הרצפה מתחת ולהניח פד חדש, בגודל מעט קטן מהשטיח.

רוב שטיחי השאגי שנמכרים בחנויות עשויים אחד משני סיבים סינתטיים, ולכל אחד יש אופי משלו בזמן הניקוי ואחריו.

• פוליאסטר רך מאוד למגע, לעיתים מבריק, ונמכר הרבה בשם "מיקרופייבר". הוא לא סופג מים לתוך הסיב, אבל נמעך מהר ונוטה לשכב בכיוון אחד.
• פוליפרופילן קשיח יותר, עמיד לכתמים על בסיס מים, אבל מושך שומן ושמן. אחרי זמן הוא יכול להיראות דביק ואפור באזורי ישיבה.

שני הסיבים לא מדממים צבע כמו צמר, ולכן אפשר לעבוד איתם בהזרקה-יניקה. ההבדל הוא בחומר ובלחץ: לפוליפרופילן עם שומן נשתמש בתמיסה שמפרקת שומנים, ולפוליאסטר עדין נעבוד בלחץ נמוך יותר. יש גם שאגי מצמר, נדיר יותר, שמקבל טיפול בלחות נמוכה. התווית בגב השטיח בדרך כלל אומרת מה הסיב. אם היא נחתכה, תמונה מקרוב בוואטסאפ מספיקה כדי שנזהה ונגיע עם החומר המתאים.

כשסיבי השאגי שוכבים ומודבקים זה לזה, יש לזה שתי סיבות אפשריות. הראשונה היא לכלוך: שומן מהעור, שאריות משקאות ממותקים וחומרי ניקוי ביתיים שנשארו בשטיח ומדביקים את הסיבים. את זה ניקוי יכול לפתוח במידה רבה. השנייה היא שינוי בסיב עצמו: חיכוך ממושך, חום מתנור או מרגלי כיסא, או פוליאסטר זול שהתעייף. את זה ניקוי לא מתקן.

איך יודעים מה המצב? מנסים לפתוח קבוצת סיבים באצבעות. אם הם נפרדים ומרגישים דביקים, יש סיכוי טוב. אם הם קשים, מבריקים בקצה או נמסו לגוש, זה נזק פיזי.

באזורים שבהם הסיבים נדבקו מלכלוך, אנחנו עובדים בתמיסה שמשחררת את השאריות, שואבים היטב ומסרקים ביד בכיוון ההפוך לשכיבה. שקע ישן שהשאירו רגלי ספה שעמדה במקום שנים ישתפר, אבל לא תמיד ייעלם. לפי תמונה מקרוב של האזור השחוק נוכל להגיד לכם מראש לאיזה משני המצבים הוא שייך.

שטיח שאגי שנשאב והתייבש בלי סירוק נראה לרוב גרוע ממה שהוא באמת. הסיבים נשארים בכיוון של המעבר האחרון של הציוד, מתייבשים כך, ויוצרים פסים ואזורים שנראים בהירים או כהים לפי זווית האור.

לכן אחרי היניקה האחרונה אנחנו עוברים על כל השטח עם מגרפה רכה או מסרק ייעודי לסיב ארוך:

• מרימים את הסיבים מהבסיס כלפי מעלה, ולא רק מיישרים את הקצוות.
• מפרידים קבוצות סיבים שנדבקו בזמן הניקוי.
• מסיימים בכיוון אחיד, כך שהשטיח ייראה אחיד גם כשהוא מתייבש.

כשהשטיח יבש לגמרי, אפשר לנער אותו קלות ביד או להעביר עליו את כף היד בכיוון ההפוך, וזה מחזיר נפח. בשגרה, סירוק קצר פעם בשבוע באזור הישיבה מונע מהסיבים להיצמד מחדש. מסרק גומי פשוט עושה את העבודה ולא פוגע בסיב. אל תשתמשו במברשת פלסטיק קשה, שעלולה לקרוע סיבים ארוכים.

הרבה שטיחי שאגי זולים בנויים כך שהסיבים ננעצים ברשת ומודבקים מאחור בשכבת לטקס, לפעמים עם בד נוסף מעליה. זה זול לייצור ונוח, אבל רגיש: לטקס ישן מתייבש, נסדק ומתפורר לאבקה, ומים רבים מדי יכולים להחליש את ההדבקה ולגרום לסיבים להשתחרר.

סימנים שהגב כבר חלש:

• אבקה כתומה או אפורה על הרצפה מתחת לשטיח.
• סיבים שנשלפים בקלות כשמושכים בעדינות בקבוצה קטנה.
• גב שמתקמט, נסדק ונשבר במקום להתכופף כשמקפלים פינה.

בשטיח כזה אנחנו עובדים בלחץ נמוך ובמעט מים, ומבצעים יותר מעברי יניקה. אם הגב כבר מתפורר, נמליץ להסתפק בניקוי שטחי או לא לנקות בכלל, כי הרטבה יכולה להאיץ את ההתפרקות. אבקת הלטקס עצמה היא גם הסיבה שהרצפה מתחת לשטיח נראית מלוכלכת תמיד, גם אחרי שטיפה. אחרי ניקוי כדאי לשאוב את הרצפה ולהחליף פד ישן שהתפורר יחד עם הגב.