קיא על שטיח ביבנה

בדירות במגדלים החדשים ביבנה החלונות סגורים רוב הזמן והמזגן פועל, וזה אומר שריח של קיא נשאר בחלל. אחרי הטיפול חשוב לפתוח חלונות ודלת מרפסת ולאוורר את הדירה, גם כדי שהשטיח יתייבש וגם כדי שהריח ייצא מהאוויר. אנחנו עולים במעלית עם הציוד הנייד, ומבקשים שקע חשמל ונקודת מים קרובים. אם השטיח דק ומונח על פרקט, נניח יריעה מגינה מתחת לאזור הכתם, כדי שהנוזל לא יגיע לרצפה. אם הכתם נמצא בחדר ילדים או בממ"ד, השאירו את הדלת פתוחה עד שהשטיח יבש. חדר סגור עם שטיח לח עלול לפתח ריח חמוץ שמזכיר את הקיא גם אחרי שהוא יצא.

הטעות הנפוצה ביותר היא לנגב קיא במגבת. ניגוב מורח את החומר לתוך הסיבים ומרחיב את הכתם. הסדר הנכון:

1. כפפות. כפפות חד פעמיות, ואם יש, גם מסכה פשוטה אם הריח מפריע.
2. הרמה, לא ניגוב. החליקו קרטון קשיח, מרית או מגרדת פלסטיק מתחת לחלק המוצק, והרימו אותו לשקית.
3. ספיגה. מגבות נייר על מה שנשאר, לחיצה בלי שפשוף, והחלפה עד שכמעט לא עולה נוזל.
4. מים קרים. כמה כפות על האזור, ושוב ספיגה.
5. שקית סגורה. כל מה שהשתמשתם בו נכנס לשקית שנסגרת ויוצאת מהבית.

מה לא עושים: לא מים חמים, לא אקונומיקה ולא בושם. אם אחרי כל זה נשאר כתם או ריח, תנו לאזור להתייבש באוויר עם חלון פתוח, ושלחו לנו תמונה בוואטסאפ.

אם יש בבית ילדים קטנים או חיות, הרחיקו אותם מהאזור עד שהוא מטופל.

חתולים מלקקים את עצמם כל היום, ובולעים שיער. רוב השיער עובר בדרך הטבעית, אבל חלק מצטבר בקיבה ויוצא בהקאה, בדרך כלל כגליל קטן של שיער רטוב עם מעט נוזל צהוב או חום.

הכתמים האלה קטנים, אבל יש להם שתי בעיות:

• מרה. הנוזל הצהוב משאיר גוון שקשה יותר להוציא מהשיער עצמו.
• חזרה. חתול נוטה להקיא באותם מקומות, ולכן בשטיח אחד יכולים להיות כמה כתמים בגילים שונים.

העזרה הראשונה: להרים את גליל השיער עם נייר, בלי ללחוץ אותו לתוך השטיח, לספוג את הנוזל ולדלל במים קרים. לא כדאי לחכות שיתייבש, כי כשהמרה מתייבשת על הסיב היא נקשרת אליו.

אם החתול מקיא כדורי שיער לעיתים קרובות, שווה להתייעץ עם וטרינר לגבי הברשה או מזון מתאים. מבחינת השטיח, אנחנו מטפלים בכל הנקודות יחד, כולל הישנות. צלמו את כולן לפני שאנחנו מגיעים.

כלבים מקיאים מסיבות רבות: אכלו דשא, אכלו מהר מדי, מצאו משהו ברחוב או סתם קיבה רגישה. הקיא של כלב הוא בדרך כלל בכמות גדולה יותר מזה של חתול, ולעיתים מכיל מזון שלא התעכל.

מה שמייחד את הקיא של כלב הוא שהכלב עצמו מתעניין בו. כלב שמריח את המקום עלול לחזור אליו, ללקק אותו, ולפעמים גם לסמן אותו. לכן חשוב:

• להרחיק את הכלב מהאזור מיד.
• להרים את המוצק ולספוג את הנוזל.
• לא להשאיר ריח, גם אם הכתם נראה נקי.

בטיפול אנחנו משתמשים בתכשיר אנזימטי שמפרק את החומר האורגני ואת מקור הריח, ולא מסתירים אותו בבושם. אחר כך שוטפים ושואבים מהעומק. בזמן הטיפול כדאי שהכלב יהיה בחדר אחר או בחוץ, ושלא יחזור לשטיח לפני שהוא יבש.

אם הכלב מקיא שוב ושוב, או נראה חולה, הוא צריך וטרינר לפני שהשטיח צריך אותנו.

לפעמים מגלים קיא רק אחרי שהוא התייבש: חתול שהקיא בזמן שכולם היו בעבודה, או כתם מאחורי הספה שאף אחד לא ראה. קיא יבש הוא שכבה קשה שנצמדת לקצות הסיבים, ומתחתיה הנוזל כבר נספג לגב.

מה לעשות:

• להרים את החלק היבש בזהירות עם כרטיס פלסטיק או מרית, בלי לגרד בכוח.
• לשאוב את הפירורים בשואב אבק.
• לרכך את מה שנשאר במגבת לחה במים קרים, ולספוג.
• לא לשפשף במברשת קשה, כי זה תולש סיבים ופורע את האזור.

בכתם יבש הסיכון לשינוי צבע גבוה יותר, כי החומצה והמרה היו במגע עם הסיב זמן רב. ברוב המקרים הכתם עצמו יוצא, אבל ייתכן שיישאר גוון קל, בעיקר בשטיח בהיר. הריח מגיב בדרך כלל טוב לטיפול אנזימטי, גם בכתם ישן.

צלמו את הכתם לפני שאתם נוגעים בו, ושלחו לנו. מהתמונה נוכל לומר מה סביר לצפות לו.