שתן כלב על שטיח ביבנה

בדירה בבניין גבוה כל יציאה של הכלב כוללת מעלית, לובי ורחוב. בבוקר, כשממהרים, או בלילה כשהמעלית תפוסה, הגור לא תמיד מחזיק עד למטה, והשטיח בסלון הופך למקום הקרוב ביותר. ביבנה אנחנו רואים הרבה כתמים בדיוק בקו שבין דלת הכניסה לסלון.

הציוד שלנו נייד ועולה במעלית רגילה, כך שגובה הקומה לא משנה את העבודה. כדאי לתאם עם ועד הבית אם יש כללים לשימוש במעלית לציוד. בדירות חדשות עם חלונות סגורים ומיזוג פועל, נבקש לפתוח חלונות אחרי הטיפול, כי אוויר שלא מתחלף מאט את הייבוש ומשאיר ריח של לחות.

אם יש לכם שטיחון כניסה ליד הדלת, כדאי לבדוק גם אותו. כלבים שלא הספיקו לצאת עושים הרבה פעמים דווקא עליו, ומשם הריח עובר לשטיח הגדול שבסלון.

הצעד החשוב ביותר הוא להוציא כמה שיותר נוזל לפני שהוא מתפשט. מניחים כמה שכבות של נייר סופג או מגבת לבנה ולוחצים חזק עם כף היד או עם הרגל. לא משפשפים, כי שפשוף דוחף את השתן לצדדים ופותח את סיבי הצמר.

• מחליפים את הנייר עד שהוא כמעט לא נרטב.
• מטפטפים מעט מים קרים וסופגים שוב, כדי לדלל את מה שנשאר.
• לא משתמשים במגהץ אדים או במים חמים, כי חום מקבע חלבונים ועלול לקבע גם את הכתם.
• אם אפשר, מרימים את פינת השטיח ומניחים מתחת מגבת כדי שהרצפה לא תספוג.

במדריך מה עושים מיד כשהכלב עשה על השטיח פירטנו את השלבים לפי סוג השטיח. אחרי עזרה ראשונה כזו, הסיכוי שלנו להוציא את הכתם והריח בטיפול מקצועי גבוה בהרבה מאשר בכתם שהתייבש לבד.

חלק מהפתרונות הביתיים הנפוצים מחמירים את המצב. אמוניה וחומרי ניקוי שמכילים אותה מריחים לכלב כמו שתן, ובפועל מזמינים אותו לחזור לאותה נקודה. אקונומיקה מלבינה את הצבע של רוב השטיחים ומשאירה כתם בהיר קבוע, ועל צמר היא פוגעת בסיב עצמו.

גם מסירי כתמים כלליים עם בושם חזק הם בעייתיים. הם מסתירים את הריח לבני אדם ליום או יומיים, אבל לא מפרקים את השתן, ולפעמים משאירים שארית דביקה שאוספת לכלוך ומשחירה את האזור.

• לא לערבב תכשירים שונים על אותו כתם.
• לא להשתמש במברשת קשה על שטיח צמר או ויסקוזה.
• לא להרטיב יותר מדי, כי נוזל עודף מוריד את השתן עמוק יותר.

אם כבר השתמשתם באחד מהחומרים האלה, אין בעיה, רק תגידו לנו. זה משנה את סדר הפעולות ואת בחירת התכשיר.

גם שמפו שטיחים רגיל שמשאיר קצף עלול להשאיר שארית שהכלב יריח בה את עצמו.

זה החלק שהכי חשוב לדבר עליו בכנות. כשכלב עושה שוב ושוב על אותה נקודה, השתן לא נשאר בסיבים. הוא חודר דרך התחתית, נספג בלטקס, ובשטיח שמונח על רצפה ממשיך לאריח, לרובה שבין האריחים או לפרקט. ניקוי של השטיח מלמעלה מגיע לסיבים ולחלק מהתחתית, אבל לא תמיד לכל העומק.

בשטיח שאפשר להרים, אנחנו בודקים את הצד התחתון ואם צריך מטפלים גם בו. ברצפה עצמה תצטרכו לטפל בנפרד, כי אנחנו מנקים שטיחים בלבד. רובה סופגת במיוחד, ולפעמים היא מקור הריח גם אחרי שהשטיח נקי.

בשטיח מקיר לקיר שמונח על ריפוד, הריפוד עצמו עלול לספוג את השתן. במקרים כאלה ייתכן שיישארו סימן או ריח גם אחרי טיפול טוב, ונגיד לכם את זה כבר מהתמונה. עדיף לדעת לפני שמשלמים מאשר לגלות אחר כך.

אם אינכם בטוחים, הריחו את הרצפה אחרי שהרמתם את השטיח. ריח חזק שם הוא תשובה ברורה.

זו שאלה מעשית שבעלי גורים שואלים אותנו הרבה. אם הגור עדיין עושה בבית כמה פעמים בשבוע, ניקוי מלא של השטיח היום ילכלך שוב תוך ימים. מצד שני, כל שבוע שבו השתן נשאר בשטיח מעמיק את הריח ומלמד את הגור שזה המקום שלו.

ההמלצה שלנו תלויה בשטיח. שטיח סינתטי זול יחסית אפשר לפעמים לגלגל ולאחסן לתקופת הגמילה, ולנקות פעם אחת כשהגור כבר יוצא החוצה בקביעות. שטיח צמר או שטיח מקיר לקיר לא כדאי להשאיר ספוג, ועדיף לטפל בנקודות הקיימות עכשיו ולחזור לניקוי כללי בהמשך.

• עד הניקוי: לספוג כל תקלה מיד ולדלל במים קרים.
• להגביל את הגור לחדר בלי שטיח כשאין השגחה.
• לצלם את הנקודות כדי שנדע איפה לחפש.

שלחו תמונה בוואטסאפ ונחשוב איתכם מה נכון יותר במקרה שלכם.

בכל מקרה, אל תשאירו גור לבד על שטיח יקר עד שההרגל מתקבע.