שתן כלב על שטיח ברחובות

בבית פרטי עם חצר, הכלב בדרך כלל לא מחזיק את השתן אלא נכנס ויוצא חופשי. דווקא כאן הבעיה היא פחות תקלות ויותר סימון: כלב זכר שמריח כלבים אחרים מעבר לגדר עלול לסמן בתוך הבית, על פינת השטיח או ליד הדלת לחצר. ברחובות אנחנו רואים את זה במיוחד בבתים עם כמה כלבים.

מלבד השתן, כלב מהחצר מביא איתו בוץ, אדמה ודשא, והם מסתבכים בשטיח יחד עם הכתמים. לפני הטיפול אנחנו שואבים את האדמה הזו, כי שתן ובוץ יחד יוצרים כתם כהה שקשה יותר להוציא אם לא מפרידים ביניהם.

כדאי גם לשים לב לכלבים של השכנים. אם יש כלב חדש ברחוב או בבית הסמוך, ייתכן שהסימון בתוך הבית התחיל בדיוק אז, וזה פרט שעוזר להבין מאיפה הבעיה מגיעה.

הצעד החשוב ביותר הוא להוציא כמה שיותר נוזל לפני שהוא מתפשט. מניחים כמה שכבות של נייר סופג או מגבת לבנה ולוחצים חזק עם כף היד או עם הרגל. לא משפשפים, כי שפשוף דוחף את השתן לצדדים ופותח את סיבי הצמר.

• מחליפים את הנייר עד שהוא כמעט לא נרטב.
• מטפטפים מעט מים קרים וסופגים שוב, כדי לדלל את מה שנשאר.
• לא משתמשים במגהץ אדים או במים חמים, כי חום מקבע חלבונים ועלול לקבע גם את הכתם.
• אם אפשר, מרימים את פינת השטיח ומניחים מתחת מגבת כדי שהרצפה לא תספוג.

במדריך מה עושים מיד כשהכלב עשה על השטיח פירטנו את השלבים לפי סוג השטיח. אחרי עזרה ראשונה כזו, הסיכוי שלנו להוציא את הכתם והריח בטיפול מקצועי גבוה בהרבה מאשר בכתם שהתייבש לבד.

חלק מהפתרונות הביתיים הנפוצים מחמירים את המצב. אמוניה וחומרי ניקוי שמכילים אותה מריחים לכלב כמו שתן, ובפועל מזמינים אותו לחזור לאותה נקודה. אקונומיקה מלבינה את הצבע של רוב השטיחים ומשאירה כתם בהיר קבוע, ועל צמר היא פוגעת בסיב עצמו.

גם מסירי כתמים כלליים עם בושם חזק הם בעייתיים. הם מסתירים את הריח לבני אדם ליום או יומיים, אבל לא מפרקים את השתן, ולפעמים משאירים שארית דביקה שאוספת לכלוך ומשחירה את האזור.

• לא לערבב תכשירים שונים על אותו כתם.
• לא להשתמש במברשת קשה על שטיח צמר או ויסקוזה.
• לא להרטיב יותר מדי, כי נוזל עודף מוריד את השתן עמוק יותר.

אם כבר השתמשתם באחד מהחומרים האלה, אין בעיה, רק תגידו לנו. זה משנה את סדר הפעולות ואת בחירת התכשיר.

גם שמפו שטיחים רגיל שמשאיר קצף עלול להשאיר שארית שהכלב יריח בה את עצמו.

בשטיח שאגי הבעיה היא לא רק הכתם אלא הגובה. השתן יורד בין הסיבים הארוכים ישר לבסיס, ומלמעלה כמעט לא רואים כלום. הרבה אנשים מגלים שהכלב עשה על השאגי רק כשהם מריחים אותו, ואז קשה לדעת איפה בדיוק לחפש.

בטיפול בשאגי אנחנו פותחים את הסיב ביד באזורים החשודים, כדי לראות את הבסיס ואת התחתית. התכשיר צריך להגיע עד למטה, ולכן משתמשים בו בכמות גדולה יותר ובזמן השריה ארוך יותר. אחרי השטיפה עוברים בשאיבה חזקה כמה פעמים, כי סיב ארוך מחזיק הרבה מים.

• שאגי פוליאסטר מגיב טוב לטיפול, אבל מתייבש לאט.
• שאגי צמר דורש זהירות כפולה בכמות הנוזל.
• סיבים שנדבקו מהשתן חוזרים למראה רך אחרי ייבוש וסירוק.

עוד על השיטה שלנו לסיבים ארוכים בעמוד ניקוי שטיח שאגי.

אחרי הייבוש כדאי לנער ולסרק את הסיבים ביד, כדי שהאזור המטופל לא יישאר שטוח.

שטיח נקי לא מספיק אם הכלב לא שינה הרגל. בשבועות הראשונים אחרי הטיפול, כדאי לשמור על השטיח מכוסה או לסגור את החדר עד שהוא מתייבש לגמרי. שטיח לח מזמין כלבים יותר משטיח יבש.

אחרי הייבוש, השגרה היא מה שקובע:

• טיולים בשעות קבועות, ובעיקר מיד אחרי שינה ואחרי אוכל.
• לשבח את הכלב כשהוא עושה בחוץ, ולא להעניש על תקלה בבית.
• להשגיח בעין בימים הראשונים, ולהוציא אותו מיד כשהוא מתחיל לרחרח בשטיח.
• לספוג כל תקלה חדשה מיד, לפני שהיא מתייבשת.

אם הכלב ממשיך לחזור לנקודה מסוימת למרות הכול, ייתכן שנשאר שם ריח שהוא מרגיש ואתם לא, בדרך כלל מהרצפה שמתחת. במקרה כזה שווה לבדוק שוב את התחתית לפני שמחליטים שהבעיה התנהגותית בלבד.

אם כמה שבועות עוברים בלי תקלה, אפשר להחזיר את השטיח לשגרה רגילה ולהפסיק לכסות אותו.