שתן כלב על שטיח במזכרת בתיה

בבית פרטי עם חצר, הכלב בדרך כלל לא מחזיק את השתן אלא נכנס ויוצא חופשי. דווקא כאן הבעיה היא פחות תקלות ויותר סימון: כלב זכר שמריח כלבים אחרים מעבר לגדר עלול לסמן בתוך הבית, על פינת השטיח או ליד הדלת לחצר. במזכרת בתיה אנחנו רואים את זה במיוחד בבתים עם כמה כלבים.

מלבד השתן, כלב מהחצר מביא איתו בוץ, אדמה ודשא, והם מסתבכים בשטיח יחד עם הכתמים. לפני הטיפול אנחנו שואבים את האדמה הזו, כי שתן ובוץ יחד יוצרים כתם כהה שקשה יותר להוציא אם לא מפרידים ביניהם.

כדאי גם לשים לב לכלבים של השכנים. אם יש כלב חדש ברחוב או בבית הסמוך, ייתכן שהסימון בתוך הבית התחיל בדיוק אז, וזה פרט שעוזר להבין מאיפה הבעיה מגיעה.

זו התלונה הנפוצה ביותר שאנחנו שומעים: ניקיתם, הכתם נעלם, השטיח התייבש, ואחרי שבוע ביום לח הריח חזר. הסיבה היא שגבישי חומצת השתן לא מתמוססים בקלות במים רגילים. ניקוי ביתי מוריד את הצבע ואת השכבה העליונה, אבל הגבישים נשארים בבסיס הסיבים ובתחתית.

כשהאוויר לח, או כשמישהו שוטף את הרצפה ליד השטיח, הגבישים סופגים לחות ומשחררים שוב את הריח. זה לא אומר שהניקוי שלכם היה גרוע, רק שהוא טיפל בשכבה הלא נכונה.

הטיפול שלנו בנוי על תכשיר אנזימטי שמפרק את החומר האורגני, זמן השריה מספיק כדי שהתכשיר יעבוד, ואז שטיפה ושאיבה חזקה שמוציאה את מה שהתפרק. גם כך, כשהשתן ספוג בשכבות עמוקות במשך זמן רב, ייתכן שיישאר ריח קל שמורגש רק מקרוב. אנחנו מעדיפים לומר את זה לפני העבודה ולא אחריה.

אם יש לכם ספק אם הריח שחזר הוא ישן או מתקלה חדשה, הריחו בבוקר לפני שמאווררים, אז הוא בולט יותר.

הצעד החשוב ביותר הוא להוציא כמה שיותר נוזל לפני שהוא מתפשט. מניחים כמה שכבות של נייר סופג או מגבת לבנה ולוחצים חזק עם כף היד או עם הרגל. לא משפשפים, כי שפשוף דוחף את השתן לצדדים ופותח את סיבי הצמר.

• מחליפים את הנייר עד שהוא כמעט לא נרטב.
• מטפטפים מעט מים קרים וסופגים שוב, כדי לדלל את מה שנשאר.
• לא משתמשים במגהץ אדים או במים חמים, כי חום מקבע חלבונים ועלול לקבע גם את הכתם.
• אם אפשר, מרימים את פינת השטיח ומניחים מתחת מגבת כדי שהרצפה לא תספוג.

במדריך מה עושים מיד כשהכלב עשה על השטיח פירטנו את השלבים לפי סוג השטיח. אחרי עזרה ראשונה כזו, הסיכוי שלנו להוציא את הכתם והריח בטיפול מקצועי גבוה בהרבה מאשר בכתם שהתייבש לבד.

זה החלק שהכי חשוב לדבר עליו בכנות. כשכלב עושה שוב ושוב על אותה נקודה, השתן לא נשאר בסיבים. הוא חודר דרך התחתית, נספג בלטקס, ובשטיח שמונח על רצפה ממשיך לאריח, לרובה שבין האריחים או לפרקט. ניקוי של השטיח מלמעלה מגיע לסיבים ולחלק מהתחתית, אבל לא תמיד לכל העומק.

בשטיח שאפשר להרים, אנחנו בודקים את הצד התחתון ואם צריך מטפלים גם בו. ברצפה עצמה תצטרכו לטפל בנפרד, כי אנחנו מנקים שטיחים בלבד. רובה סופגת במיוחד, ולפעמים היא מקור הריח גם אחרי שהשטיח נקי.

בשטיח מקיר לקיר שמונח על ריפוד, הריפוד עצמו עלול לספוג את השתן. במקרים כאלה ייתכן שיישארו סימן או ריח גם אחרי טיפול טוב, ונגיד לכם את זה כבר מהתמונה. עדיף לדעת לפני שמשלמים מאשר לגלות אחר כך.

אם אינכם בטוחים, הריחו את הרצפה אחרי שהרמתם את השטיח. ריח חזק שם הוא תשובה ברורה.

כשכלב שהיה נקי שנים מתחיל פתאום לעשות על השטיח, כדאי לבדוק אותו אצל וטרינר לפני שמשקיעים בניקוי. דלקות בדרכי השתן, בעיות כליה ושינויים של גיל מבוגר יכולים לגרום לבריחות שתן שהכלב לא שולט בהן. אם הסיבה לא מטופלת, השטיח יחזור להיות רטוב.

במקרים של בריחות קבועות, המטרה של ניקוי משתנה. אנחנו מוציאים כמה שאפשר מהשתן ומהריח, ואז מדברים איתכם על דרכים להגן על השטיח: להזיז אותו מהאזור שבו הכלב ישן, לגלגל אותו לתקופה, או להניח מתחת מחצלת סופגת במקום שבו הוא אוהב לשכב.

שתן של כלב מבוגר שעושה בשינה מתפזר לפעמים על שטח רחב ולא בנקודה אחת, ונספג לאט לאורך שעות. זה דפוס שקשה יותר לאתר ולנקות, ולכן אנחנו מקדישים לו זמן בבדיקה המקדימה ומסמנים את כל האזור, לא רק את המרכז.