כתם דם על שטיח במזכרת בתיה

בבתים פרטיים במזכרת בתיה עם חצר, כלבים וחתולים נכנסים ויוצאים, ולפעמים חוזרים עם פצע קטן מקוץ, מגדר או מחיה אחרת. כרית רגל שנחתכה משאירה שביל של נקודות מהדלת לחצר ועד למקום שבו החיה אוהבת לשכב. לפני שמטפלים בשטיח, טפלו בחיה. אחר כך צלמו את כל השביל ולא רק את הכתם הגדול. בבית עם חצר הכתמים מעורבים לעיתים גם באדמה ובדשא, ולכן אנחנו מתחילים בשאיבה יסודית ורק אז ממשיכים לטיפול בדם. בזמן העבודה כדאי שהחיה תהיה בחוץ או בחדר אחר, ושלא תחזור לשטיח עד שהוא יבש.

דם מכיל חלבונים, וחלבונים מגיבים לחום כמו ביצה במחבת: הם נקרשים ומשנים מבנה. כשמים חמים פוגשים כתם דם, החלבון נקרש בתוך הסיב ונצמד אליו, ומה שהיה כתם אדום שאפשר לשטוף הופך לסימן חום שקשה מאוד להוציא.

אותו דבר קורה עם מגהץ אדים, מייבש שיער, ואפילו עם השארת השטיח הרטוב מול תנור חימום. לכן אנחנו חוזרים על המשפט הזה בכל שיחה: בכתם דם, רק מים קרים.

אם כבר השתמשתם במים חמים, אל תכעסו על עצמכם, זו טעות נפוצה מאוד. עצרו, תנו לאזור להתייבש, וספרו לנו. כתם שעבר חום עדיין מתבהר בדרך כלל בטיפול, אבל הסיכוי שיישאר צל חום גבוה יותר, ונאמר לכם את זה מראש.

גם שימוש בתכשיר ניקוי ואז ייבוש מהיר במאוורר חם יכול לקבע את מה שנשאר. ייבוש באוויר רגיל הוא הבחירה הבטוחה.

דם שהתייבש בשטיח משנה צבע מאדום לחום כהה, והופך לשכבה קשה על קצות הסיבים. הדחף הטבעי הוא לגרד אותו, אבל גירוד חזק תולש סיבים ומשאיר אזור פרוע שבולט גם אחרי ניקוי.

הדרך הנכונה היא ריכוך:

• מניחים על הכתם מגבת לחה במים קרים לכמה דקות, בלי להציף.
• מרימים ובודקים. חלק מהדם יעבור למגבת.
• חוזרים על זה בסבלנות, ובין לבין ספיגה במגבת יבשה.
• את הפירורים היבשים מרימים בעדינות עם כרטיס פלסטיק, בלי ללחוץ פנימה.

בטיפול שלנו אנחנו משתמשים בתכשיר שמפרק חלבון, וזה החלק שבאמת עושה את העבודה בכתם יבש. התכשיר צריך זמן, ולכן לא ממהרים בשלב הזה. אחרי ההשריה שוטפים ושואבים כמה פעמים.

כתם יבש שלא עבר חום וחומרים חזקים מתבהר ברוב המקרים באופן ניכר, גם אם עבר עליו זמן.

דימום מהאף הוא מקור נפוץ מאוד לכתמי דם בחדרי ילדים. הוא קורה לעיתים קרובות בלילה, בחדר עם מזגן שמייבש את האוויר, והטיפות נוחתות על השטיח שליד המיטה. בבוקר מגלים כמה נקודות חומות, לפעמים גם שביל קטן לכיוון השירותים.

החדשות הטובות הן שאלה בדרך כלל כמויות קטנות, והן מגיבות טוב לטיפול. מה שכדאי לעשות בבוקר:

• לא לגרד ולא לשפשף, גם אם הנקודות נראות קשות.
• לרכך במגבת לחה במים קרים, ולספוג.
• לצלם את כל הנקודות, כולל אלה שבשביל, כדי שנדע איפה לחפש.

אם דימומים כאלה חוזרים, שווה להתייעץ עם רופא הילדים. מבחינת השטיח, אפשר לחכות לניקוי מלא ולטפל בכל הנקודות יחד. על שטיחים בחדרי ילדים באופן כללי כתבנו בעמוד שטיח בחדר ילדים לפי אזורים.

הביקור מתחיל בבדיקה קצרה של השטיח ושל הכתם, ובכמה שאלות: מתי, האם היו מים חמים, ומה כבר נוסה.

1. זיהוי הסיב. צמר, ויסקוזה, ניילון ופוליפרופילן מגיבים אחרת לתכשירים שמפרקים חלבון.
2. בדיקת צבע. על השוליים או בפינה מוסתרת, כדי לראות שהצבע של השטיח לא נע.
3. ריכוך. בכתם יבש, מרככים במים קרים לפני שמוסיפים תכשיר.
4. תכשיר לחלבון. מתאים לסוג הסיב, עם זמן השריה מספיק.
5. שטיפה ושאיבה. בהזרקה-יניקה או בלחות נמוכה, כמה מעברים, וסיום במעבר יניקה בלבד.

אם הכתם נמצא בשטיח שצריך גם ניקוי כללי, אפשר לשלב את שני הדברים באותו ביקור. בסוף נראה לכם את התוצאה, ונגיד אם יש משהו שעלול לעלות בזמן הייבוש. מידע על זמני ייבוש נמצא בעמוד כמה זמן שטיח מתייבש.