כתמים בשטיח ברחובות

בבתים פרטיים ובדו-משפחתיים ברחובות הכתמים מגיעים הרבה פעמים מבחוץ: בוץ מהדשא, אדמה מעציצים, שרף מעצים ולפעמים זפת מהחנייה. בוץ ואדמה מטפלים כשהם יבשים, ושרף וזפת דורשים ממס מתאים שלא פוגע בסיב, ולכן כדאי לא לנסות עליהם חומרים ביתיים. בבית עם חצר כדאי לשים לב לשטיחים שמונחים ליד היציאה לגינה, ולסלון שמקבל את רוב התנועה. שטיח שעובר ניקוי מלא פעם בתקופה מחזיק טוב יותר, כי החול שנכנס לגב שוחק את הסיבים ומחליש אותם. גם כתמי דשא ועלים מגיעים לשטיחים בבית עם חצר, בעיקר מילדים שמשחקים בחוץ. הם מבוססים על צבע צמחי, ומגיבים טוב יותר כשמטפלים בהם מוקדם.

שמן לא מתערבב עם מים, ולכן ספיגה במים לבד לא תוציא אותו. כתמים של שמן זית, טחינה, רוטב פסטה או שומן מבשר יושבים על הסיב ומושכים אליהם אבק, וכך כתם שהיה כמעט שקוף הופך עם הזמן לאזור אפור וכהה.

מה אפשר לעשות לבד: להרים כל שארית מוצקה, לספוג כמה שיותר ולפזר מעט קמח תירס או טלק על המקום כדי שיספגו את השמן. אחרי כמה שעות שואבים. לא כדאי לנסות נוזל כלים מרוכז על השטיח, כי השאריות שלו נשארות בסיב ומושכות לכלוך מחדש.

פוליפרופילן, הסיב הנפוץ בשטיחים סינתטיים זולים, אוהב שמן במיוחד, וכתם שמן בו דורש תכשיר מפרק שומנים ושטיפה יסודית. אנחנו מקפידים על שאיבה חוזרת של מים נקיים, כדי שלא תישאר שכבה דביקה שמחזירה את הכתם תוך שבועות.

כתם שמן במטבח פתוח מתפשט לפעמים בצעדים, ולכן כדאי לבדוק גם את האזור שבין השולחן למטבח ולא רק את הכתם הבולט.

לק ציפורניים הוא בעצם צבע עם ממס, וברגע שהוא מתייבש הוא הופך לשכבה קשיחה שאוחזת בסיב. אצטון, הפתרון שכולם חושבים עליו, ממיס גם חלק מהסיבים הסינתטיים, ובמיוחד אצטט וחלק מהשטיחים עם תערובת ויסקוזה, ועלול להשאיר חור או אזור מותך.

אם נשפך לק: הרימו את מה שאפשר כשהוא עוד רטוב, בלי למרוח, ואל תשפכו אצטון לפני שבדקתם על חוט בודד בפינה. צבע לשיער הוא בעייתי עוד יותר, כי הוא מיועד בדיוק להיקשר לסיבים של חלבון, וצמר הוא סיב של חלבון.

כאן חשוב לנו לומר בכנות: כתמי לק וצבע שיער הם מהכתמים שהכי קשה להוציא, ולפעמים הם יוצאים רק חלקית. נאמר לכם לפי התמונה מה הסיכוי, ונעצור אם הטיפול מתחיל לפגוע בצבע של השטיח.

אם הלק נשפך על שטיח פרסי או על שטיח יד, אל תנסו שום ממס בעצמכם. הצבעים בשטיחים כאלה עלולים להיפגע מהר.

שעווה היא מהכתמים הבודדים שבהם החום הוא חבר, אבל רק בשלב השני. קודם מקררים: קוביית קרח בשקית על השעווה עד שהיא מתקשה, ואז מפוררים ומרימים בעדינות את רוב החתיכות.

את השכבה הדקה שנשארת אפשר להוציא עם נייר סופג לבן ומגהץ על חום נמוך, כשהנייר בין המגהץ לשטיח. השעווה נמסה ונספגת בנייר. מחליפים נייר עד שלא עולה יותר שעווה.

• לא מתאים לשטיחי שאגי סינתטיים ולסיבים שנמסים בחום. בדקו קודם בפינה.
• נרות צבעוניים משאירים צבע גם אחרי שהשעווה יצאה, וזה כבר כתם שדורש טיפול.
• נרות ריחניים משאירים לפעמים שמן ריח, שמתנהג כמו כתם שמן.

אם השעווה נכנסה לשטיח צמר עבה או לשטיח יד, עדיף לא לנסות מגהץ ולהשאיר את זה לנו.

בכל מקרה, אל תנסו לגרד שעווה עם סכין חדה. היא חותכת סיבים ומשאירה אזור קצוץ.

הביקור מתחיל בשיחה קצרה: מה נשפך, מתי, ומה כבר נוסה. זה לא נימוס, זה מידע. כתם שעבר אקונומיקה דורש התייחסות אחרת לגמרי מכתם שרק נספג במגבת.

אחרי זה:

1. זיהוי הסיב והגב של השטיח, ובדיקת צבע בפינה נסתרת.
2. שאיבה יבשה של האזור, כדי להוציא חול ואבק לפני שמרטיבים.
3. טיפול מקדים בכתם עם תכשיר שמתאים לסוג הכתם ולסיב, וזמן המתנה קצר.
4. ניקוי בהזרקה ויניקה או בלחות נמוכה, לפי השטיח.
5. שטיפה ושאיבה חוזרת כדי שלא יישארו שאריות.

בסוף נראה לכם את התוצאה ונאמר אם יש סיכוי שמשהו יעלה בזמן הייבוש. זמן הייבוש תלוי בעובי השטיח ובאוורור בחדר, ופירוט על כך יש בעמוד כמה זמן שטיח מתייבש.

אם נראה בבדיקה שהשטיח רגיש מדי לטיפול בבית, נעצור ונסביר לכם למה, לפני שמשהו נפגע.