כתמים בשטיח בקריית עקרון

בבניינים הוותיקים בקריית עקרון יש בדרך כלל מדרגות, חדרים קטנים יותר ופחות מקום לתמרן. היתרון של ניקוי בבית הלקוח הוא שהשטיח לא צריך לרדת במדרגות. אנחנו מעלים את הציוד הנייד ועובדים על השטיח במקום שבו הוא מונח. בחדר קטן כדאי לפנות מראש את הרהיטים הקלים, להרים מהרצפה צעצועים, כבלים ועציצים, ולוודא שיש שקע חשמל זמין. אם הכתם נמצא מתחת לרהיט כבד, כמו ארון או מזנון, נגיד לכם מראש אם צריך להזיז אותו, כי לא תמיד אפשר לטפל בכתם שחצי ממנו מכוסה. ולמי ששואל אם השטיח צריך לרדת לרכב: לא. כל העבודה נעשית בדירה, והציוד שלנו עולה ויורד במדרגות בלי שהשטיח זז מהחדר.

כתם הופך לקבוע כשהצבע שבו נקשר לסיב עצמו ולא רק יושב עליו. יש כמה דברים שמאיצים את זה:

• חום. מים רותחים, מגהץ או מייבש שיער על כתם של חלב, ביצה או דם מקבעים את החלבון בתוך הסיב.
• זמן. כתמי טאנינים, כמו קפה, תה ויין, מתחמצנים עם הימים ומשנים גוון לחום-צהוב שקשה להוציא.
• חומרים לא מתאימים. אקונומיקה ומסירי כתמים חזקים מורידים צבע מהשטיח עצמו, והתוצאה היא כתם בהיר שאין דרך להחזיר.
• שפשוף. שפשוף פותח את קצות הסיבים, דוחף את הלכלוך עמוק פנימה ומשאיר אזור פרוע שנראה מלוכלך גם כשהוא נקי.

בשטיחי צמר יש גורם נוסף: צמר רגיש לחומרים בסיסיים, ותכשיר שמתאים לסינתטי עלול לפגוע בו. לכן לפני כל טיפול אנחנו בודקים ממה השטיח עשוי.

ככל שמגיעים מוקדם יותר, וככל שעל הכתם עברו פחות ניסיונות, כך עולה הסיכוי להוציא אותו כמעט לגמרי.

יין אדום הוא כתם של צבע טבעי וחומצה, והוא נספג מהר במיוחד בצמר ובכותנה. בשטיח סינתטי מפוליפרופילן יש לו פחות אחיזה, ולכן שם הסיכויים טובים יותר.

מה עושים מיד: ספיגה במגבת לבנה, קצת מים קרים, ושוב ספיגה. אל תשפכו מלח על הכתם. המלח אמנם סופג, אבל הוא משאיר שאריות גבישיות בסיב ולא עוזר עם הצבע. גם יין לבן על יין אדום לא מנטרל אותו, רק מוסיף נוזל.

בטיפול שלנו אנחנו מתחילים בבדיקת צבע של השטיח בנקודה נסתרת, ואז עובדים עם תכשיר שמתאים לסוג הסיב ועם שאיבה חזקה שמושכת את היין מהגב. כתם טרי לרוב יוצא כמעט לגמרי. כתם שעבר עליו זמן וחומרים שונים עלול להשאיר הצללה ורודה. מדריך מפורט לרגעים הראשונים נמצא במדריך להוצאת כתם יין משטיח.

אם היין נשפך על שטיח בהיר מצמר, צלמו מיד ושלחו לנו. בשטיחים כאלה כל שעה משנה.

בוץ הוא אחד הכתמים הבודדים שבהם הכלל הפוך: לא נוגעים בו כשהוא רטוב. בוץ רטוב שמשפשפים נמרח ונדחף לעומק, ואילו בוץ יבש מתפורר ויוצא ברובו בשאיבה.

הדרך הנכונה היא לחכות שיתייבש לגמרי, לפורר בעדינות עם האצבעות או עם מברשת רכה, ולשאוב היטב. רק אחרי זה מטפלים בצבע שנשאר. אדמה אדמדמה, כמו חמרה, משאירה לפעמים גוון כתום שדורש טיפול נוסף.

בחורף אנחנו רואים הרבה שטיחים שהאזור ליד הכניסה או ליד דלת המרפסת כהה יותר משאר השטיח. זה לא כתם אחד אלא הצטברות של חול ואדמה שנכנסו לגב. חול כזה גם שוחק את הסיבים בכל צעד. ניקוי מלא של השטיח בשיטת ניקוי שטיחים בבית מוציא את רוב ההצטברות הזו.

אם הבוץ הגיע לשטיח צמר בהיר, גם אחרי שהוא התייבש כדאי לפורר אותו בזהירות רבה, כי גרגירי אדמה חדים שוחקים את הסיבים.

הביקור מתחיל בשיחה קצרה: מה נשפך, מתי, ומה כבר נוסה. זה לא נימוס, זה מידע. כתם שעבר אקונומיקה דורש התייחסות אחרת לגמרי מכתם שרק נספג במגבת.

אחרי זה:

1. זיהוי הסיב והגב של השטיח, ובדיקת צבע בפינה נסתרת.
2. שאיבה יבשה של האזור, כדי להוציא חול ואבק לפני שמרטיבים.
3. טיפול מקדים בכתם עם תכשיר שמתאים לסוג הכתם ולסיב, וזמן המתנה קצר.
4. ניקוי בהזרקה ויניקה או בלחות נמוכה, לפי השטיח.
5. שטיפה ושאיבה חוזרת כדי שלא יישארו שאריות.

בסוף נראה לכם את התוצאה ונאמר אם יש סיכוי שמשהו יעלה בזמן הייבוש. זמן הייבוש תלוי בעובי השטיח ובאוורור בחדר, ופירוט על כך יש בעמוד כמה זמן שטיח מתייבש.

אם נראה בבדיקה שהשטיח רגיש מדי לטיפול בבית, נעצור ונסביר לכם למה, לפני שמשהו נפגע.