שאיבת מים משטיח בשכונת נוריות

בבניינים ותיקים הצנרת היא לא פעם בת עשרות שנים, וחלק מההצפות מתחילות בחיבור ישן שנסדק או בברז שהתבלה. בשכונת נוריות אנחנו רואים הרבה מקרים שבהם הנזילה נמשכה לאט זמן מה לפני שמישהו שם לב, בדרך כלל מתחת לשטיח שמכסה את רוב רצפת החדר.

כשהנזילה הייתה ממושכת, השאלה היא לא רק כמה מים יש בשטיח אלא כמה זמן הם שם. נשאל אתכם מתי הרגשתם לראשונה רטיבות או ריח, ונבדוק את הגב של השטיח ואת האריחים מתחתיו.

אחרי השאיבה כדאי להזמין אינסטלטור לבדוק את הצנרת לפני שמחזירים את השטיח. אחרת אותה נזילה תחזור, ושוב תגלו אותה רק כשהשטיח יהיה רטוב.

מכונת השאיבה שלנו בנויה ליניקה חזקה, הרבה מעבר למה ששואב רטוב ביתי יכול לעשות. ראש היניקה נלחץ אל השטיח, והמכונה מושכת את המים מתוך הסיבים ומהבסיס. בכל מעבר רואים את המים נאספים במיכל, ואנחנו ממשיכים לעבור על אותו אזור עד שכמעט לא יוצא עוד נוזל.

אנחנו עובדים בשבילים חופפים, מהקצה הרטוב ביותר אל השוליים, ובודקים ביד אם יש אזורים שנראים יבשים מלמעלה אבל עדיין ספוגים מתחת. כשהשטיח לא מודבק, מרימים פינה ומסתכלים גם על הגב ועל האריחים.

אם המים היו עם סבון או לכלוך, אחרי השאיבה מגיעה שטיפה במים נקיים ושאיבה נוספת, כדי שלא יישארו שאריות דביקות. בסוף הביקור השטיח עדיין לח, אבל רוב המים כבר בחוץ, והייבוש מתחיל מנקודה הרבה יותר טובה.

לחיצה במגבות היא צעד ראשון טוב, ושואב רטוב ביתי מוציא כמות לא מבוטלת של מים מפני השטח. הבעיה היא העומק. מגבת סופגת את מה שעולה אליה כשלוחצים, ושואב ביתי יונק בעיקר את השכבה העליונה. הבסיס של השטיח, והמים שנכלאו בינו לבין הרצפה, נשארים כמעט כמו שהיו.

זה ההבדל שאתם מרגישים יום אחרי: השטיח נראה יבש למגע, אבל כשמרימים פינה, הגב קר ורטוב והרצפה מתחתיו מבריקה. שטיח במצב כזה ממשיך לשחרר לחות לאט, ושם מתחיל הריח.

אז אם כבר ספגתם ושאבתם, מצוין, אל תפסיקו. רק דעו שבשטיח שספג הרבה מים, שאיבה במכונה חזקה מוציאה ממנו כמות שמגבות לא יגיעו אליה, וזה מה שמקצר בפועל את זמן הייבוש.

השאיבה מוציאה את רוב המים, והאוויר מוציא את השאר. מה שעובד בפועל:

• פתחו חלונות משני צדי הבית, כדי שתיווצר זרימה ולא רק אוויר עומד.
• כוונו מאוורר עומד או מאוורר תקרה אל השטיח, נמוך ככל האפשר.
• אם השטיח לא מודבק, הרימו אותו על כיסאות או על מעמד, כך שהאוויר יעבור גם מתחת, והפכו אותו מדי כמה שעות.
• בחדר סגור, מזגן שמוגדר לייבוש מוציא לחות מהאוויר ומזרז את התהליך, במיוחד בימים לחים.
• אל תחזירו את השטיח לרצפה, ואל תניחו עליו רהיטים, עד שגם הבסיס וגם הרצפה יבשים לגמרי.

חום ישיר של תנור או שמש חזקה לאורך שעות מזיקים יותר משהם עוזרים, בעיקר לצמר. על הגורמים שמשפיעים על הזמן אפשר לקרוא בעמוד כמה זמן שטיח מתייבש.

בסערת חורף, חלון שנשאר פתוח או מסילה של דלת מרפסת שהתמלאה מכניסים מים אל הבית בדרך כלל לאורך קיר אחד. השטיח שקרוב לפתח נרטב בקצה, והמים ממשיכים לזרום לאורך הבסיס, לפעמים עד אמצע החדר.

מי גשם נקיים יחסית, אבל בדרך הם עוברים על אדן, על מסילה ועל רצפת מרפסת, ואוספים חול, אבק ועלים. לכן אחרי השאיבה לפעמים נשארים סימנים בהירים או כהים בקו שבו המים עצרו. את אלה אפשר לרוב להוציא בניקוי אחרי שהשטיח מתייבש.

כשאנחנו מגיעים להצפה כזו, אנחנו שואבים לא רק את הקצה הרטוב אלא את כל הרצועה שעל הדרך של המים, ובודקים ביד עד איפה הבסיס קר. אחר כך כדאי להזיז את השטיח מהפתח עד שהחלון או הדלת יטופלו.