ריח רע מהשטיח בשכונת ראשונים

בבית עם חצר, הכניסה לבית עוברת דרך דשא, אדמה ולפעמים בוץ. כל מי שנכנס, בני אדם וחיות מחמד, מביא איתו משהו לשטיח הקרוב לדלת. עם הזמן אדמה רטובה ושאריות של דשן או קומפוסט יוצרות ריח של אדמה שמתחזק בחורף. בשכונת ראשונים זה בולט במיוחד בשטיחים שליד דלת היציאה לחצר.

ניקוי עמוק מוציא את האדמה שנכנסה לבסיס הסיבים, והריח יורד. כדי לשמור על התוצאה, שטיחון כניסה מחוץ לדלת והרגל של הורדת נעליים עושים הבדל גדול.

שטיח ליד דלת לחצר מושפע גם מהשקיה. אם מערכת ההשקיה מרטיבה את סף הדלת או את המרצפות שליד הכניסה, הלחות נכנסת פנימה עם כל צעד. כדאי לבדוק את זה לפני הניקוי, כי אחרת הריח יחזור מהר.

שטיח בפינת אוכל או בסלון פתוח למטבח סופג עם הזמן ריחות של בישול, טיפות שמן שעפו מהמחבת, פירורים ומשקאות שנשפכו. כל אחד מהם קטן, אבל יחד הם יוצרים ריח כללי שמתחזק בחום.

שמן הוא הבעיה העיקרית. הוא לא מתייבש ולא מתנדף, אלא נשאר על הסיבים כשכבה דקה שאוספת לכלוך. לכן שטיח בפינת אוכל נראה אפור יותר משאר השטיח, וגם מריח יותר. משקאות מתוקים משאירים סוכר שהופך דביק ומושך עוד לכלוך.

• חלב, מיץ וקפה עם חלב מתקלקלים בשטיח ומדיפים ריח חמוץ.
• רטבים עם שום ותבלינים משאירים ריח שמתעורר עם לחות.
• פירורים שנכנסו לפלאג מושכים נמלים ומתפרקים.

ניקוי עמוק מפרק את השמן ושוטף את הסוכר החוצה. כדי להאריך את התוצאה, שאבו את אזור האוכל לעיתים קרובות יותר משאר השטיח.

שטיחון קטן מתחת לשולחן האוכל, שקל להרים ולנקות, מגן על השטיח הגדול.

זה אחד המצבים המתסכלים: ניקיתם את השטיח כדי שיריח טוב, ולמחרת הוא מריח גרוע יותר. הסיבה כמעט תמיד היא לחות שנשארה בתחתית יותר מדי זמן. כששטיח נשאר רטוב שעות ארוכות בחדר סגור, חיידקים ועובש מתחילים לפעול, וריח חמוץ או ריח של מגבת רטובה עולה ממנו.

הגורמים הנפוצים:

• ניקוי ביתי עם הרבה מים ובלי שאיבה חזקה.
• ניקוי בחורף או ביום לח, עם חלונות סגורים.
• שטיח עבה או שאגי שמחזיק הרבה מים.
• הנחת השטיח על הרצפה לפני שהצד התחתון התייבש.

בניקוי שלנו השאיבה האחרונה היבשה היא חלק מהותי, ואנחנו ממליצים על חלונות פתוחים ומאוורר. אם השטיח כבר מריח חמוץ, ניקוי נוסף ושאיבה יבשה יותר מוציאים את הריח ברוב המקרים. עוד על ייבוש בעמוד כמה זמן שטיח מתייבש.

פיזור של מגבות על שטיח רטוב לא מזרז ייבוש, אלא כולא את הלחות.

ברוב השטיחים התעשייתיים, הסיבים מוחזקים בתחתית בעזרת שכבת לטקס. עם השנים, בחום ובשמש ישירה, הלטקס מתייבש, מתקשה ומתחיל להתפורר. אחד הסימנים לכך הוא ריח של גומי ישן שעולה מהשטיח, בעיקר בימים חמים.

איך מזהים? הרימו פינה ובדקו את הצד התחתון. אם נשארת אבקה על הרצפה, אם התחתית נסדקת כשמכופפים אותה, או אם סיבים יוצאים בקלות כשמושכים אותם, הלטקס כנראה בסוף דרכו.

במצב כזה ניקוי לא יפתור את הריח, ואנחנו נגיד לכם את זה ישירות. יותר מזה, הרטבה של שטיח עם לטקס מתפורר עלולה להחליש אותו עוד, ולגרום לסיבים להשתחרר. לפעמים נמליץ על שאיבה יסודית בלבד, ולפעמים נמליץ לא לנקות בכלל. אנחנו לא מתקנים שטיחים ולא מחליפים תחתיות, ולכן חשוב לזהות את הבעיה לפני שמשלמים על ניקוי.

בשטיחי עבודת יד, שבהם אין לטקס, ריח כזה לא אמור להופיע, וכדאי לחפש סיבה אחרת.

שטיח שנשמר מגולגל חודשים או שנים, במחסן, בבוידעם או במכולה, סופג את האוויר הסגור שסביבו. גם אם הוא נוקה לפני האחסון, הוא מגיע עם ריח של אבק ישן ואוויר עומד. אם האחסון היה במקום לח, הריח כבד יותר ולפעמים יש גם עובש.

לפני שמזמינים ניקוי, כדאי לעשות כמה דברים פשוטים:

• לפרוש את השטיח ולתת לו להתאוורר בחדר מאוורר יום או יומיים.
• לשאוב משני הצדדים, כולל הצד התחתון.
• לבדוק אם יש חרקים, עש או סימני כרסום, במיוחד בשטיחי צמר.
• לבדוק אם יש כתמים כהים או אבקה לבנה בתחתית.

אם אחרי האוורור הריח נחלש מאוד, ייתכן שמספיק ניקוי רגיל. אם הוא נשאר חזק, נצטרך ניקוי עמוק. אם יש סימני עובש, נגיד לכם בכנות שניקוי כבר לא הפתרון. עש בשטיח צמר הוא סיבה נוספת לבדוק בזהירות לפני שמרטיבים.