כתם דם על שטיח בשכונת ראשונים

בבתים פרטיים בשכונת ראשונים עם חצר, כלבים וחתולים נכנסים ויוצאים, ולפעמים חוזרים עם פצע קטן מקוץ, מגדר או מחיה אחרת. כרית רגל שנחתכה משאירה שביל של נקודות מהדלת לחצר ועד למקום שבו החיה אוהבת לשכב. לפני שמטפלים בשטיח, טפלו בחיה. אחר כך צלמו את כל השביל ולא רק את הכתם הגדול. בבית עם חצר הכתמים מעורבים לעיתים גם באדמה ובדשא, ולכן אנחנו מתחילים בשאיבה יסודית ורק אז ממשיכים לטיפול בדם. בזמן העבודה כדאי שהחיה תהיה בחוץ או בחדר אחר, ושלא תחזור לשטיח עד שהוא יבש.

דימום מהאף הוא מקור נפוץ מאוד לכתמי דם בחדרי ילדים. הוא קורה לעיתים קרובות בלילה, בחדר עם מזגן שמייבש את האוויר, והטיפות נוחתות על השטיח שליד המיטה. בבוקר מגלים כמה נקודות חומות, לפעמים גם שביל קטן לכיוון השירותים.

החדשות הטובות הן שאלה בדרך כלל כמויות קטנות, והן מגיבות טוב לטיפול. מה שכדאי לעשות בבוקר:

• לא לגרד ולא לשפשף, גם אם הנקודות נראות קשות.
• לרכך במגבת לחה במים קרים, ולספוג.
• לצלם את כל הנקודות, כולל אלה שבשביל, כדי שנדע איפה לחפש.

אם דימומים כאלה חוזרים, שווה להתייעץ עם רופא הילדים. מבחינת השטיח, אפשר לחכות לניקוי מלא ולטפל בכל הנקודות יחד. על שטיחים בחדרי ילדים באופן כללי כתבנו בעמוד שטיח בחדר ילדים לפי אזורים.

חיות מחמד מדממות לפעמים בלי שאיש שם לב: כרית כף רגל שנחתכה מזכוכית ברחוב, ציפורן שנשברה, אוזן שהכלב גירד עד שנפצעה, או חתולה במחזור. התוצאה היא נקודות קטנות של דם שמתפזרות על השטיח בדרך שבה החיה הלכה.

קודם החיה: אם היא עדיין מדממת או צולעת, היא צריכה טיפול, והשטיח יחכה. אחר כך, עזרה ראשונה לשטיח זהה לכל כתם דם: מים קרים, ספיגה, בלי חום.

כשאנחנו מטפלים בכתמים כאלה, אנחנו עוברים על השטיח כולו, כי חיה שמדממת מכף הרגל משאירה שביל ולא נקודה אחת. כדאי שהחיה תהיה בחדר אחר בזמן הטיפול, גם כדי שלא תדרוך על האזור הרטוב וגם כדי שהרעש לא ילחיץ אותה.

דם של חיה הוא לא שונה מבחינה כימית מדם של אדם, ולכן גם הסיכוי להוציא אותו דומה: טוב בכתם טרי, סביר בכתם יבש, ופחות טוב אם עבר חום.

יש כמה תרופות סבתא לכתמי דם, וחלק מהן לא מזיקות, אבל גם לא פותרות.

• מלח עם מים קרים. מלח יכול לעזור מעט בשליפת דם טרי מהסיב, אבל משאיר גבישים שצריך לשאוב היטב אחר כך. בשטיח צמר עדיף לוותר.
• עמילן או קמח תירס. משחה של עמילן ומים קרים סופגת חלק מהדם כשהיא מתייבשת. זה עדין יחסית, אבל משאיר אבקה שצריך להוציא בשאיבה יסודית.
• סודה לשתייה. סופגת לחות, אבל לא מפרקת חלבון. על היתרונות והחסרונות שלה כתבנו בניקוי שטיח עם סודה לשתייה.
• סבון כלים. טיפה במים קרים יכולה לעזור, אבל כמות גדולה משאירה שאריות דביקות שמושכות לכלוך.

הכלל: לא לערבב כמה שיטות על אותו כתם. כל חומר שמוסיפים משאיר משהו בסיב, והשילוב מקשה על הטיפול המקצועי שבא אחר כך.

ברוב המקרים כתם דם מגיב טוב לטיפול נכון, אבל יש מצבים שבהם חשוב לנו לומר מראש שייתכן שיישאר זכר:

• הכתם עבר חום. מים חמים, מגהץ או מייבש שיער קיבעו את החלבון בסיב.
• הכתם עבר הלבנה. מי חמצן או אקונומיקה הורידו את הצבע של השטיח, ועכשיו יש אזור בהיר שאין בו מה לנקות.
• כמות גדולה שהגיעה לגב או לריפוד. ממנה הכתם עלול לעלות חזרה גם אחרי טיפול טוב.
• שטיח בהיר מאוד מצמר טבעי. שם גם צל קלוש בולט.
• שטיח שהצבעים שלו זולגים. במקרה כזה לא נמשיך בטיפול, כדי לא לגרום נזק גדול יותר מהכתם.

גם כשנשאר סימן, הוא בדרך כלל חלש בהרבה מהכתם המקורי. לפי התמונה נוכל להעריך לאיזו קבוצה הכתם שייך, ועל זה נבנה את ההמלצה.