כתמים בשטיח בשכונת רקפות

בדירות ותיקות בשכונת רקפות אנחנו פוגשים הרבה פעמים שטיח שליווה את המשפחה שנים ארוכות, עם שכבות של כתמים: כמה טבעות קפה, אזור כהה מתחת לשולחן, ועוד משהו שאף אחד כבר לא זוכר מה היה. במצב כזה אנחנו מתחילים בניקוי של השטיח כולו, כי חלק גדול מהכהות הוא לכלוך כללי ולא כתם מסוים. רק אחר כך מטפלים נקודתית במה שנשאר. בשטיח ישן חשוב לבדוק גם את הגב: לטקס שהתפורר או גב שהתקשה מגבילים את כמות המים שאפשר להכניס, ואת זה נבדוק לפני שמתחילים. נאמר לכם גם אם יש כתם שעדיף לא לגעת בו, כי הסיכון לפגיעה בצבע גבוה מהתועלת. בשטיח ותיק שאתם אוהבים, ההחלטה הזו חשובה לא פחות מהניקוי עצמו.

מה שתעשו בדקה הראשונה חשוב יותר מכל חומר שתקנו אחר כך. המטרה היא להוציא כמה שיותר נוזל לפני שהוא יורד לגב השטיח.

• ספיגה, לא שפשוף. הניחו מגבת נייר או בד לבן ויבש על הכתם ולחצו בכף היד. החליפו לאזור יבש בכל פעם.
• מהשוליים פנימה. עבודה מהמרכז החוצה מרחיבה את הכתם.
• מוצקים קודם. שאריות של אוכל, בוץ או שוקולד מרימים בכפית או בסכין לא חדה, לפני כל נוזל.
• מים קרים בלבד. כמה טיפות של מים קרים ושוב ספיגה. מים חמים מקבעים כתמים של חלבון וסוכר.

אחרי זה עצרו. אל תוסיפו חומרי ניקוי מהארון, ואל תכסו את המקום בשטיחון או ברהיט. אם הכתם עדיין נראה, צלמו אותו ושלחו לנו בוואטסאפ, ונאמר אם כדאי לחכות לטיפול.

אם השטיח עשוי צמר או שהוא שטיח יד, היו זהירים במיוחד עם כמות המים, גם כשהם קרים. צמר סופג מהר, ומים רבים עלולים להוציא צבע מהשטיח עצמו.

כתם הופך לקבוע כשהצבע שבו נקשר לסיב עצמו ולא רק יושב עליו. יש כמה דברים שמאיצים את זה:

• חום. מים רותחים, מגהץ או מייבש שיער על כתם של חלב, ביצה או דם מקבעים את החלבון בתוך הסיב.
• זמן. כתמי טאנינים, כמו קפה, תה ויין, מתחמצנים עם הימים ומשנים גוון לחום-צהוב שקשה להוציא.
• חומרים לא מתאימים. אקונומיקה ומסירי כתמים חזקים מורידים צבע מהשטיח עצמו, והתוצאה היא כתם בהיר שאין דרך להחזיר.
• שפשוף. שפשוף פותח את קצות הסיבים, דוחף את הלכלוך עמוק פנימה ומשאיר אזור פרוע שנראה מלוכלך גם כשהוא נקי.

בשטיחי צמר יש גורם נוסף: צמר רגיש לחומרים בסיסיים, ותכשיר שמתאים לסינתטי עלול לפגוע בו. לכן לפני כל טיפול אנחנו בודקים ממה השטיח עשוי.

ככל שמגיעים מוקדם יותר, וככל שעל הכתם עברו פחות ניסיונות, כך עולה הסיכוי להוציא אותו כמעט לגמרי.

התופעה נקראת בעגה המקצועית "וויקינג" (wicking), עלייה נימית. נוזל שנשפך על השטיח לא נשאר רק בקצות הסיבים. הוא יורד לבסיס, לגב ולפעמים לריפוד שמתחת. כשמנקים רק את החלק העליון, השטיח נראה נקי. אבל בזמן הייבוש הלחות עולה מהעומק אל הקצוות ומביאה איתה את הצבע שנשאר למטה.

זה קורה במיוחד אחרי טיפולים ביתיים עם הרבה מים, ובשטיחים עבים או בשטיח מקיר לקיר עם ריפוד. ככל שמכניסים יותר נוזל בלי לשאוב אותו, כך גדל הסיכוי שהכתם יחזור.

הפתרון הוא להכניס מעט נוזל ולשאוב חזק, לחזור על זה כמה פעמים, ולייבש מהר עם אוורור טוב. במכונת הזרקה ויניקה השאיבה חזקה בהרבה ממה שאפשר להשיג עם מגבות. בשטיח מקיר לקיר כדאי לקרוא גם על ניקוי שטיח מקיר לקיר, שם הריפוד הוא חלק מהעניין.

אם כתם חזר אחרי ניקוי ביתי, אל תנקו אותו שוב באותה שיטה. כל סבב נוסף של מים בלי שאיבה מוסיף לבעיה.

רוב הנזק שאנחנו רואים בשטיחים לא נגרם מהכתם המקורי, אלא מהניסיון להוציא אותו.

• אקונומיקה. מורידה את הצבע של השטיח ומחלישה סיבי צמר. הסימן הלבן שנשאר הוא קבוע.
• מי חמצן. עלולים להבהיר צבעים, בעיקר בצמר ובשטיחים בצבעים כהים.
• אמוניה ותכשירים בסיסיים חזקים. פוגעים בצמר ובמשי ומשנים גוון.
• נוזל כלים בכמות גדולה. משאיר שאריות דביקות שמושכות לכלוך, והמקום מתכהה מחדש תוך כמה שבועות.
• תרסיסים "לכל השטיחים". לא כולם מתאימים לכל סיב, ובטח שלא לשטיח יד.

סודה לשתייה וחומץ הם המתכון הביתי המוכר, ויש להם מקום מוגבל. על היתרונות והחסרונות שלהם כתבנו במאמר ניקוי שטיח עם סודה לשתייה.

אם כבר השתמשתם באחד החומרים האלה, ספרו לנו. זה משפיע על הבחירה של התכשיר ועל מה שנוכל להשיג.