שטיח בחדר ילדים בבת ים

בדירות ותיקות בבת ים אנחנו פוגשים שטיחי ילדים שעברו מהילד הגדול לקטן, ולפעמים מבית של סבתא. שטיח כזה צבר שנים של משחקים, ולפעמים גם שכבות של כתמים שאף אחד לא זוכר את מקורם. לפני שמעבירים אותו לחדר של ילד חדש, ובמיוחד של תינוק, כדאי לנקות אותו לעומק. נבדוק את הגב, את השוליים ואת יציבות הצבעים, כי שטיח ישן עלול להתפורר או לזלוג. אם הגב התפורר מאוד, נגיד לכם בכנות שאולי עדיף להחליף אותו מלנקות. שטיח שמיועד לחדר של תינוק כדאי לנקות כמה ימים לפני הלידה, כדי שיתייבש לגמרי והחדר יתאוורר.

שטיח בחדר ילדים לא נדרס כמו שטיח במסדרון, אבל הוא סופג יותר. ילדים משחקים עליו בגובה הרצפה, ומה שבידיים שלהם מגיע לסיבים: שאריות של חטיף, צבע מטוש, דבק, חול מהגינה ומיץ מכוס שהתהפכה.

בנוסף, בחדר ילדים הכתמים קטנים ורבים. אין כתם אחד שאפשר להצביע עליו, אלא שטיח שהולך ומאפיר, עם אזורים דביקים ליד שולחן היצירה ואזור כהה בפינה שבה יושבים לקרוא.

• פירורים ושאריות סוכר מושכים לכלוך ומדביקים אבק לסיב.
• נוזלים קטנים שלא ניגבו מתייבשים ומשאירים אזור נוקשה.
• חול ומשחקים קטנים יורדים לבסיס של סיב ארוך.

לכן בשטיח ילדים ניקוי מלא של השטיח כולו נותן לרוב תוצאה טובה יותר מטיפול בכמה נקודות.

שאיבה קבועה של שטיח בחדר ילדים, פעם או פעמיים בשבוע, מאריכה מאוד את הזמן עד שהוא צריך ניקוי מקצועי.

משקאות של ילדים הם בעיקר סוכר וצבע, ולפעמים גם חלב. מיץ ענבים ומיץ פטל צובעים כמעט כמו יין. חלב ושוקו נראים בהתחלה לא מזיקים, אבל אם הם נשארים בגב השטיח, אחרי יומיים מתחיל ריח חמוץ שלא עובר.

מה עושים: מרימים את הכוס, מניחים מגבת יבשה ולוחצים עליה כמה פעמים, ומוסיפים מעט מים קרים כדי לדלל את הסוכר. בכתם של חלב לא שופכים מים חמים.

כשהריח כבר הופיע, זה סימן שהחלב הגיע לגב ולפעמים לרצפה מתחת. ניקוי שמגיע רק לפני השטח לא יעזור כאן. בניקוי שלנו השאיבה החזקה מושכת את השאריות מהעומק, ואם צריך, אנחנו חוזרים על המעבר באזור הכתם. אם הנוזל עבר מתחת לשטיח, כדאי לנגב גם את הרצפה לפני שהשטיח חוזר למקום.

כוסות עם מכסה ופינת שתייה מחוץ לחדר מצמצמות את רוב המקרים האלה.

יש שני סוגים, והם מתנהגים הפוך. בצק משחק רך הוא על בסיס קמח, מלח ומים. כשהוא מתייבש הוא מתפורר, ולכן הכלל הוא לחכות. בצק יבש יוצא ברובו בגירוד עדין ובשאיבה, ובצק רטוב נמרח לתוך הסיב.

פלסטלינה קלאסית היא על בסיס שעווה ושמן, והיא לא מתייבשת לעולם. היא נשארת רכה ונמרחת עם חום הגוף והרגליים. כאן עוזר קירור עם קרח כדי להקשות אותה, ואחר כך הרמה בעדינות של החתיכות.

בשני המקרים לרוב נשאר צבע, ובפלסטלינה גם כתם שומני. אל תנסו על פלסטלינה מים חמים או מגהץ: השמן נספג לעומק ומשאיר אזור כהה. בניקוי שלנו אנחנו מטפלים קודם בשומן ואחר כך בצבע, ומסיימים בשטיפה. בשטיחים עם צבע בהיר כדאי לשלוח תמונה ונאמר מה סביר לצפות לו.

כדאי לבדוק גם את הסוליות של הנעליים ואת גלגלי הכיסא בחדר, כי פלסטלינה נוטה להימרח ממקום למקום בלי שמרגישים.

שולחן היצירה הוא המקור הקבוע של כתמים בחדר ילדים.

• טושים על בסיס מים, אלה שמסומנים כרחיצים, יוצאים לרוב טוב, במיוחד אם לא שפשפו אותם.
• טושים קבועים הם כתם צבע לכל דבר, ולעיתים קרובות משאירים סימן גם אחרי טיפול.
• צבעי פנדה ושעווה הם שעווה עם צבע. מקררים, מגרדים בעדינות, ואחר כך מטפלים בצבע.
• דבק לבן נמס במים כל עוד הוא לא מתייבש. דבק פלסטיק ודבק חם קשים יותר.
• נצנצים לא מכתימים, אבל נכנסים לבסיס ונשארים שם חודשים. שאיבה חזקה ואיטית מוציאה את רובם.
• גואש וצבעי ידיים יוצאים טוב כשהם רטובים, וקשים יותר כשהתייבשו.

בניקוי השטיח כולו רוב השאריות הקטנות האלה מתבהרות, ואת מה שנשאר אנחנו בודקים נקודתית.

שולחן יצירה על משטח רחיץ, או מגבת ישנה מתחת לכיסא, חוסכים הרבה מהכתמים האלה.