כתם יין על שטיח בגבעת ברנר

בבית עם חצר בגבעת ברנר חלק מהאירוח עובר החוצה, ומי שנכנס עם כוס ביד עובר על השטיח שליד דלת הגינה. שם הטיפות של היין מתערבבות באדמה ובדשא שנכנסים על הנעליים, והכתם הופך לכהה ולא אחיד. לפני הטיפול אנחנו שואבים היטב את החול והאדמה, כי טיפול רטוב על אדמה מורח אותה לעומק. אחר כך מטפלים ביין. אחרי הניקוי כדאי להניח מחצלת קשיחה מחוץ לדלת, ולהשאיר בחוץ ערכת ספיגה קטנה לאירוח הבא. שלחו תמונה של כל האזור שליד הדלת, כדי שנבין אם יש כתם אחד או כמה.

כמעט כל אחד שמע על פתרון קסם לכתם יין. הנה מה שאנחנו רואים בשטח:

• מלח. סופג חלק מהנוזל, אבל לא מוציא את הצבע, ומשאיר גבישים בסיב שצריך לשאוב היטב.
• יין לבן. לא מנטרל את האדום. הוא רק מוסיף נוזל וסוכר, ומרחיב את הכתם.
• מי סודה. הבועות לא עושות קסמים. מים קרים רגילים עובדים באותה מידה.
• חלב. מוסיף שומן וחלבון, ואחרי כמה ימים גם ריח חמוץ.
• מי חמצן. מבהירים את היין, אבל גם את הצבע של השטיח. על צמר ועל שטיחים כהים הסיכון גבוה.
• אקונומיקה. הופכת כתם יין לכתם לבן קבוע.

המשותף לכל הטריקים: הם מוסיפים משהו לשטיח. מה שבאמת עוזר הוא להוציא, לא להוסיף. ספיגה ומים קרים, ואז טיפול מקצועי אם צריך.

אם כבר ניסיתם אחד מהם, ספרו לנו, ונבנה את הטיפול בהתאם.

הצבע של יין אדום מגיע מקליפות הענבים, ובמהלך ייצור היין הוא נקשר לחומרים אחרים ונעשה יציב. זה מה שנותן ליין את הצבע העמוק שלו, וזה גם מה שגורם לו להיקשר לסיבים של שטיח.

בנוסף, יין הוא חומצי, ויש בו אלכוהול שעוזר לצבע לחדור מהר לסיב. בשטיח צמר, שהוא סיב שסופג צבעים בקלות, היין נכנס לתוך הסיב עצמו ולא רק עוטף אותו מבחוץ.

עם הזמן, החמצן באוויר משנה את הצבע. כתם יין טרי הוא אדום-סגול, וכתם בן כמה שבועות הוא חום-סגול. השינוי הזה הופך את הכתם ליציב יותר, ולכן קשה יותר להוציא אותו.

בשטיחים סינתטיים מפוליפרופילן, היין נצמד בעיקר מבחוץ לסיב, ולכן שם הסיכויים טובים יותר. בניילון, שגם הוא סיב סינתטי, היין נקשר יותר בקלות. הבדלים כאלה הם הסיבה שאנחנו מזהים את הסיב לפני שאנחנו נוגעים בכתם.

בבתים עם ילדים, כתמים אדומים מגיעים יותר ממיץ מאשר מיין. מיץ ענבים טבעי מכיל את אותו צבע של קליפת הענב, ולכן הוא מתנהג כמו יין. שתייה אדומה ומיץ פטל מכילים בדרך כלל צבע מאכל סינתטי, וזה צבע שנועד להיות חזק ויציב.

שני הבדלים חשובים:

• סוכר. מיצים ומשקאות מתוקים משאירים אזור דביק. גם אחרי שהצבע יוצא, הסוכר שנשאר מושך אבק, והמקום מתכהה שוב תוך שבועות.
• צבע מאכל. חלק מצבעי המאכל האדומים נקשרים לניילון ולצמר בדומה לצבע של שטיח, ואז קשה להפריד ביניהם.

העזרה הראשונה זהה: ספיגה, מים קרים, ספיגה. בטיפול שלנו אנחנו מקפידים על שטיפה יסודית בסוף, כדי שלא יישאר סוכר בסיב. על שטיחים בחדרי ילדים כתבנו בעמוד שטיח בחדר ילדים לפי אזורים.

ספרו לנו בדיוק מה נשפך. מיץ ענבים ושתייה אדומה נראים דומים על השטיח, אבל לא מגיבים אותו דבר.

בשטיח שאגי, יין לא נשאר על פני השטח. הוא יורד בין הסיבים הארוכים ישר לבסיס, ושם הוא נאסף בכמות גדולה יותר ממה שנראה מלמעלה. הרבה פעמים רואים כתם קטן, ובפועל הבסיס רטוב על שטח רחב.

העזרה הראשונה בשאגי שונה מעט:

• לחצו את המגבת עמוק לתוך הסיבים, לא רק על הקצוות.
• פתחו את הסיבים ביד כדי לראות אם הבסיס צבוע.
• אל תשפכו מים לתוך השאגי. הרטיבו את המגבת והניחו אותה על הכתם.

בטיפול שלנו אנחנו מכניסים את התכשיר עד הבסיס, נותנים לו זמן, ושואבים כמה פעמים כי סיב ארוך מחזיק הרבה נוזל. אחרי הייבוש כדאי לסרק את הסיבים ביד. על השיטה שלנו לשטיחים כאלה כתבנו בעמוד ניקוי שטיח שאגי.

שאגי לבן מסיב סינתטי מגיב בדרך כלל טוב יותר לטיפול בכתם יין משאגי צמר באותו צבע.