כתם יין על שטיח ברמלה

הרבה דירות במגדלים ברמלה נבנו עם מרפסת גדולה, ובקיץ האירוח עובר אליה. השטיח שבסלון, ליד דלת המרפסת, סופג את הטיפות של מי שנכנס ויוצא עם כוס ביד. כתמים כאלה קטנים ומפוזרים, ולפעמים מתגלים רק כמה ימים אחרי האירוח. הם גם מתערבבים באבק עירוני שנכנס מהמרפסת, והאזור מתכהה בצורה לא אחידה. במצב כזה אנחנו מטפלים קודם בנקודות של היין ואז מנקים את השטיח כולו. אם יש שטיח חוץ על המרפסת עצמה, ספרו לנו מה הוא עשוי ממנו. שטיחי חוץ מפוליפרופילן מגיבים בדרך כלל טוב לטיפול ביין, גם אחרי כמה ימים.

הצבע של יין אדום מגיע מקליפות הענבים, ובמהלך ייצור היין הוא נקשר לחומרים אחרים ונעשה יציב. זה מה שנותן ליין את הצבע העמוק שלו, וזה גם מה שגורם לו להיקשר לסיבים של שטיח.

בנוסף, יין הוא חומצי, ויש בו אלכוהול שעוזר לצבע לחדור מהר לסיב. בשטיח צמר, שהוא סיב שסופג צבעים בקלות, היין נכנס לתוך הסיב עצמו ולא רק עוטף אותו מבחוץ.

עם הזמן, החמצן באוויר משנה את הצבע. כתם יין טרי הוא אדום-סגול, וכתם בן כמה שבועות הוא חום-סגול. השינוי הזה הופך את הכתם ליציב יותר, ולכן קשה יותר להוציא אותו.

בשטיחים סינתטיים מפוליפרופילן, היין נצמד בעיקר מבחוץ לסיב, ולכן שם הסיכויים טובים יותר. בניילון, שגם הוא סיב סינתטי, היין נקשר יותר בקלות. הבדלים כאלה הם הסיבה שאנחנו מזהים את הסיב לפני שאנחנו נוגעים בכתם.

בבתים עם ילדים, כתמים אדומים מגיעים יותר ממיץ מאשר מיין. מיץ ענבים טבעי מכיל את אותו צבע של קליפת הענב, ולכן הוא מתנהג כמו יין. שתייה אדומה ומיץ פטל מכילים בדרך כלל צבע מאכל סינתטי, וזה צבע שנועד להיות חזק ויציב.

שני הבדלים חשובים:

• סוכר. מיצים ומשקאות מתוקים משאירים אזור דביק. גם אחרי שהצבע יוצא, הסוכר שנשאר מושך אבק, והמקום מתכהה שוב תוך שבועות.
• צבע מאכל. חלק מצבעי המאכל האדומים נקשרים לניילון ולצמר בדומה לצבע של שטיח, ואז קשה להפריד ביניהם.

העזרה הראשונה זהה: ספיגה, מים קרים, ספיגה. בטיפול שלנו אנחנו מקפידים על שטיפה יסודית בסוף, כדי שלא יישאר סוכר בסיב. על שטיחים בחדרי ילדים כתבנו בעמוד שטיח בחדר ילדים לפי אזורים.

ספרו לנו בדיוק מה נשפך. מיץ ענבים ושתייה אדומה נראים דומים על השטיח, אבל לא מגיבים אותו דבר.

הרבה כתמי יין מגיעים אלינו אחרי שמישהו ניסה להבהיר אותם. לפעמים זה עבד חלקית, ולפעמים במקום כתם סגול יש עכשיו כתם בהיר עם שוליים ורודים. חשוב להבין את ההבדל בין שני הדברים.

• שאריות יין. אלה לכלוך, ואפשר לטפל בהן.
• אזור שאיבד צבע. זה לא לכלוך אלא צבע של השטיח שהלך. ניקוי לא מחזיר אותו.

בבדיקה בבית נוכל בדרך כלל להבחין בין השניים. אם יש גם שאריות יין וגם אזור מולבן, נטפל בשאריות ונגיד לכם בכנות מה יישאר. לפעמים ניקוי של השטיח כולו מרענן את הסביבה כך שההבדל בולט פחות.

אם עוד לא ניסיתם שום דבר כזה, אל תנסו. כתם יין, גם עקשן, טוב יותר מאזור מולבן, כי בכתם יש מה לנקות ובאזור מולבן אין.

אם השתמשתם בחומר כלשהו, צלמו את הבקבוק ושלחו לנו יחד עם התמונה של הכתם.

לא כל יין משאיר כתם אדום. יין לבן ורוזה נראים כמעט שקופים על השטיח, ולכן רבים לא מטפלים בהם בכלל. זו טעות קטנה שמתגלה אחרי כמה שבועות, כשהאזור מתחיל להצהיב או להתכהות.

הסיבה היא הסוכר והחומצה שביין. הם נשארים בסיב אחרי שהנוזל מתאדה, מושכים אבק, ובחלק מהשטיחים גם מגיבים עם הצבע לאורך זמן. שמפניה ויין מבעבע מתוק מוסיפים עוד סוכר.

העזרה הראשונה היא כמו בכל כתם: ספיגה, מים קרים וספיגה. גם אם לא רואים כתם, כדאי לדלל את האזור במעט מים ולספוג, כדי להוציא את הסוכר.

אם מצאתם על השטיח אזור צהבהב או כהה שאתם לא יודעים מאיפה הגיע, ונזכרתם שבמקום הזה נשפך פעם יין לבן, ספרו לנו. כתם כזה דורש טיפול שונה מכתם של לכלוך רגיל.