קיא על שטיח באזור

בדירות הוותיקות באזור חלק מהחדרים פונים לחצר פנימית או לקיר קרוב, והאוויר מתחלף בהם לאט. ריח של קיא נשאר בחדר כזה יותר זמן, והשטיח מתייבש לאט יותר. לכן אנחנו מקפידים להכניס כמה שפחות נוזל ולשאוב חזק, ומסיימים במעבר יניקה בלבד. אחרי הטיפול, פתחו חלונות בשני צדי הדירה, אם אפשר, והפעילו מאוורר שמכוון לאזור. בחורף, מזגן במצב ייבוש עוזר. אל תכסו את האזור בשטיחון, ואל תפזרו עליו בושם. אם אין מעלית, זה לא משנה לנו: הציוד עולה במדרגות והשטיח נשאר במקומו.

ווירוס בטן אצל ילד מגיע בדרך כלל בלילה ובלי התראה. הילד מתעורר, מנסה להגיע לשירותים, ולא תמיד מצליח. השטיח ליד המיטה או במסדרון סופג את התוצאה.

הסדר הנכון הוא קודם הילד, אחר כך השטיח. מה שכדאי לעשות כשיש רגע:

• להרים את המוצק בקרטון או בכף, לשקית סגורה.
• לספוג ולדלל במים קרים.
• לפתוח חלון ולסגור את דלת החדר אם הילד עובר לישון במקום אחר.
• לא לנסות לנקות לעומק באמצע הלילה. זה יכול לחכות לבוקר.

כשיש ווירוס בבית, לעיתים יש יותר מכתם אחד, ולפעמים יותר מילד אחד. אנחנו מטפלים בכל הכתמים באותו ביקור, ומקפידים על שטיפה יסודית של האזור. אנחנו לא מבטיחים חיטוי של השטיח, אבל ניקוי נכון מוציא את החומר מהסיבים ומהגב. עוד על שטיחים בחדרים של ילדים בעמוד שטיח בחדר ילדים לפי אזורים.

זו התלונה הנפוצה ביותר: ניקיתם, הכתם נעלם, השטיח התייבש, ואחרי יומיים הריח חזר. הסיבה היא שקיא הוא נוזל, ונוזל לא נשאר בקצות הסיבים. הוא יורד לבסיס, לגב, ולפעמים לריפוד שמתחת. ניקוי ביתי מטפל בשכבה העליונה, והשאריות שבעומק ממשיכות להתפרק ולהדיף ריח.

זה בולט במיוחד:

• בימים חמים ולחים, כשהלחות מעוררת את השאריות.
• בשטיחים עבים ובשאגי, שבהם יש הרבה עומק.
• בשטיח מקיר לקיר עם ריפוד.
• אחרי ניקוי ביתי עם הרבה מים, שרק הוריד את הקיא עמוק יותר.

הטיפול שלנו מבוסס על תכשיר אנזימטי שמפרק את החומר האורגני, זמן השריה כדי שיגיע לעומק, ושאיבה חזקה שמוציאה את מה שהתפרק. גם כך, אם הקיא הגיע לריפוד, ייתכן שיישאר ריח קל. נגיד לכם את זה מראש.

על ריחות בשטיח באופן כללי כתבנו בעמוד ריח רע מהשטיח לפי אזורים.

לפעמים מגלים קיא רק אחרי שהוא התייבש: חתול שהקיא בזמן שכולם היו בעבודה, או כתם מאחורי הספה שאף אחד לא ראה. קיא יבש הוא שכבה קשה שנצמדת לקצות הסיבים, ומתחתיה הנוזל כבר נספג לגב.

מה לעשות:

• להרים את החלק היבש בזהירות עם כרטיס פלסטיק או מרית, בלי לגרד בכוח.
• לשאוב את הפירורים בשואב אבק.
• לרכך את מה שנשאר במגבת לחה במים קרים, ולספוג.
• לא לשפשף במברשת קשה, כי זה תולש סיבים ופורע את האזור.

בכתם יבש הסיכון לשינוי צבע גבוה יותר, כי החומצה והמרה היו במגע עם הסיב זמן רב. ברוב המקרים הכתם עצמו יוצא, אבל ייתכן שיישאר גוון קל, בעיקר בשטיח בהיר. הריח מגיב בדרך כלל טוב לטיפול אנזימטי, גם בכתם ישן.

צלמו את הכתם לפני שאתם נוגעים בו, ושלחו לנו. מהתמונה נוכל לומר מה סביר לצפות לו.

הביקור מתחיל בכמה שאלות: מתי זה קרה, האם זה אדם או חיה, ומה כבר נוסה. אחר כך:

1. בדיקת השטיח. זיהוי הסיב והגב, ואיתור כל הכתמים, כולל ישנים.
2. בדיקת צבע. בפינה נסתרת, כדי לוודא שהתכשיר לא יזיז את הצבע.
3. הסרת שאריות. הרמה ושאיבה של מה שנשאר על הסיב.
4. תכשיר אנזימטי. על הכתם ועל השוליים שסביבו, עם זמן השריה.
5. שטיפה ושאיבה. מים נקיים ויניקה חזקה, בשיטה שמתאימה לשטיח, עד שהנוזל שנשאב נקי.

אם השטיח צריך גם ניקוי כללי, אפשר לשלב את שני הדברים באותו ביקור. בסוף נראה לכם את התוצאה ונגיד אם יש סיכוי שריח או גוון יישארו. זמן הייבוש משתנה, ופירטנו עליו בעמוד כמה זמן שטיח מתייבש.

אם בבדיקה מתברר שהשטיח רגיש מדי, נעצור לפני שמשהו נפגע.