קרדית אבק בשטיח באזור

בבניינים ותיקים באזור, ובמיוחד בקומות הקרקע ובקומה הראשונה, הלחות בדירה גבוהה יותר. קירות שסופגים לחות, חלונות שפונים לחצר מוצלת ואוורור מוגבל יוצרים סביבה שבה שטיח שומר לחות בגב. שם קרדית האבק מרגישה בנוח במיוחד. כדאי לשים לב לסימנים: ריח מעופש מהשטיח, כתמים כהים על הקיר הסמוך או רצפה קרה ולחה מתחתיו. מסיר לחות בחדר ואוורור קבוע עושים הבדל גדול. בניקוי שטיח בדירה כזו אנחנו מקפידים במיוחד על מינימום מים ועל שאיבה חוזרת. אם ריח מעופש נשאר גם אחרי ניקוי ואוורור, ייתכן שמקור הלחות הוא בקיר או ברצפה, ובמקרה כזה ניקוי השטיח לבד לא יפתור את הבעיה.

ניקוי בהזרקה ויניקה מכניס לשטיח מים עם תכשיר, ומיד שואב אותם חזרה יחד עם מה שהשתחרר מהסיבים. התוצאה, כשהעבודה נעשית נכון:

• הפחתה של אבק דק שהשואב הביתי לא מוציא מהבסיס.
• הוצאה של קשקשים ושאריות שמשמשים מזון לקרדית.
• הפחתה של הפרשות הקרדית והאלרגנים שנאספו בסיבים.
• שטיח נקי יותר במראה ובמגע, עם פחות אבק שעולה כשיושבים עליו.

זה לא אומר שהשטיח הופך לסטרילי. אבל ההבדל בכמות האבק בין שטיח שנוקה לשטיח שלא נוקה שנים הוא משמעותי, ואנשים רגישים מרגישים אותו לעיתים קרובות. בשטיחים עדינים מצמר ובשטיחי יד אנחנו עובדים בלחות נמוכה, ושם הדגש הוא על שאיבה יבשה יסודית לפני הניקוי. פירוט על השיטות נמצא בעמוד ניקוי יבש או רטוב.

שטיח שנוקה לעומק גם מגיב טוב יותר לשאיבה הביתית בשבועות שאחרי, כי הסיבים פתוחים ונקיים משאריות דביקות.

שאיבה ביתית היא הכלי החשוב ביותר נגד הצטברות אבק בשטיח, בתנאי שעושים אותה נכון.

• לאט. מעבר מהיר מרים רק את מה שעל הפנים. מעבר איטי, כמה פעמים על אותו אזור, נותן לשואב זמן למשוך מהבסיס.
• בשני כיוונים. לאורך ולרוחב, כדי לפתוח את הסיבים מכל צד.
• מסנן HEPA. שואב בלי מסנן טוב פולט חזרה לאוויר חלק מהאבק הדק.
• שקית או מיכל ריקים. שואב מלא מאבד כוח יניקה.
• תדירות. בחדר שבו יש אדם רגיש, פעם או פעמיים בשבוע.

אם אתם רגישים לאבק, עדיף שמישהו אחר ישאב, או שתפתחו חלון בזמן השאיבה ותצאו מהחדר לזמן קצר אחריה. בשטיחים עם סיב ארוך יש כללים קצת אחרים, ועליהם כתבנו במאמר שאיבה נכונה לשטיח שאגי.

גם השואב עצמו צריך תחזוקה: מסנן סתום או מברשת עטופה בשערות מורידים מאוד את היעילות שלו.

אבק של שיפוץ הוא אבק אחר. הוא דק מאוד, מכיל שאריות של טיח, גבס, מלט וצבע, ושוקע עמוק לבסיס של השטיח. גם אם השטיח היה מקופל או מכוסה, לרוב נכנס אליו משהו, ואם הוא היה פרוש בזמן העבודה, הכמות יכולה להיות גדולה.

הבעיה היא שאבק כזה עדיין נמצא שם גם אחרי כמה שאיבות, ומתרומם כל פעם שהולכים על השטיח. הוא מצטרף לאבק הביתי הרגיל ולקשקשים, וכל הכמות הזו היא סביבה נוחה לקרדית.

מה כדאי לעשות: לחכות שהשיפוץ ייגמר לגמרי, כולל הניקיון הכללי של הדירה, ורק אז לנקות את השטיח. שאיבה יבשה יסודית לפני הניקוי חשובה כאן במיוחד, כי אבק של מלט וגבס שמתערבב עם מים בתוך השטיח הופך לעיסה שקשה להוציא. אנחנו מתחילים תמיד בשאיבה יבשה חזקה, ורק אחר כך מכניסים מים.

אם השטיח היה פרוש בחדר שבו נעשתה עבודה, כדאי לבדוק גם את הגב. אבק כבד מתיישב לעיתים מתחת לשטיח, על הרצפה עצמה.

ניקוי מקצועי עושה את העבודה העמוקה, אבל מה שקורה בשבועות שבין ניקוי לניקוי קובע כמה מהר השטיח חוזר להיות מאובק.

• בלי נעליים על השטיח. נעליים מכניסות חול, אדמה ואבק רחוב.
• אוורור יומי של החדר, גם בקיץ, לפחות לכמה דקות בבוקר.
• לא לאכול על השטיח בחדרי שינה. פירורים הם מזון.
• להזיז את השטיח מדי פעם ולשאוב את הרצפה שמתחת, אם מדובר בשטיח רגיל ולא מקיר לקיר.
• לנער שטיחים קטנים בחוץ, רחוק מחלונות פתוחים, ולא במרפסת הסגורה.
• לשמור על לחות סבירה בעזרת מזגן במצב ייבוש בימים הלחים.

שום הרגל לא יבטל את הקרדית, אבל השילוב שלהם שומר על שטיח נקי יותר לאורך זמן.

שטיחים קטנים בחדרי שינה, ליד המיטה, כדאי לשאוב לעיתים קרובות יותר משאר השטיחים בבית.