קיא על שטיח בשכונת בנות חיל

בבית פרטי בשכונת בנות חיל עם חתול או כלב, כתמי קיא מתפזרים לעיתים על כמה שטיחים: בסלון, בחדרי השינה ובמסדרון. חתולים במיוחד בוחרים מקומות שקטים, ולכן כדאי לבדוק גם שטיחים בחדרים שפחות משתמשים בהם. עברו על הבית וצלמו כל שטיח בנפרד, עם תמונה קרובה של הכתמים. מהתמונות נחשב מחיר לפי סוג השטיחים, המידות והמצב, ותדעו אותו לפני הביקור. בבית עם כמה קומות אנחנו מעבירים את הציוד בין הקומות. נטפל בכל הכתמים באותו ביקור, כך שהבית צריך להתייבש פעם אחת.

הטעות הנפוצה ביותר היא לנגב קיא במגבת. ניגוב מורח את החומר לתוך הסיבים ומרחיב את הכתם. הסדר הנכון:

1. כפפות. כפפות חד פעמיות, ואם יש, גם מסכה פשוטה אם הריח מפריע.
2. הרמה, לא ניגוב. החליקו קרטון קשיח, מרית או מגרדת פלסטיק מתחת לחלק המוצק, והרימו אותו לשקית.
3. ספיגה. מגבות נייר על מה שנשאר, לחיצה בלי שפשוף, והחלפה עד שכמעט לא עולה נוזל.
4. מים קרים. כמה כפות על האזור, ושוב ספיגה.
5. שקית סגורה. כל מה שהשתמשתם בו נכנס לשקית שנסגרת ויוצאת מהבית.

מה לא עושים: לא מים חמים, לא אקונומיקה ולא בושם. אם אחרי כל זה נשאר כתם או ריח, תנו לאזור להתייבש באוויר עם חלון פתוח, ושלחו לנו תמונה בוואטסאפ.

אם יש בבית ילדים קטנים או חיות, הרחיקו אותם מהאזור עד שהוא מטופל.

הקיבה מייצרת חומצה חזקה כדי לעכל מזון, וקיא מכיל חלק מהחומצה הזו. כשהוא נשאר על שטיח, החומצה מגיבה עם חלק מהצבעים, ובמיוחד עם צבעים מסוימים בצמר ובניילון. התוצאה יכולה להיות אזור בהיר יותר, או שינוי גוון שנשאר גם אחרי שהכתם עצמו יצא.

שלושה דברים מגבירים את הסיכון:

• זמן. ככל שהקיא נשאר יותר זמן על השטיח, החומצה פועלת יותר.
• שטיח בהיר או בצבעים חזקים. הבהרה בולטת יותר על רקע אחיד.
• מרה. הנוזל הצהוב שבקיא, בעיקר אצל חתולים ובקיבה ריקה, משאיר גוון צהבהב משלו.

לכן הכלל הוא להרים ולספוג מהר, גם אם הטיפול המקצועי יגיע רק מחר. ככה מקטינים את הזמן שהחומצה נמצאת במגע עם הסיב.

אם בשטיח כבר יש אזור בהיר אחרי קיא, נבדוק בביקור אם מדובר בשאריות או בצבע שהשתנה. צבע שהשתנה ניקוי לא מחזיר.

כלבים מקיאים מסיבות רבות: אכלו דשא, אכלו מהר מדי, מצאו משהו ברחוב או סתם קיבה רגישה. הקיא של כלב הוא בדרך כלל בכמות גדולה יותר מזה של חתול, ולעיתים מכיל מזון שלא התעכל.

מה שמייחד את הקיא של כלב הוא שהכלב עצמו מתעניין בו. כלב שמריח את המקום עלול לחזור אליו, ללקק אותו, ולפעמים גם לסמן אותו. לכן חשוב:

• להרחיק את הכלב מהאזור מיד.
• להרים את המוצק ולספוג את הנוזל.
• לא להשאיר ריח, גם אם הכתם נראה נקי.

בטיפול אנחנו משתמשים בתכשיר אנזימטי שמפרק את החומר האורגני ואת מקור הריח, ולא מסתירים אותו בבושם. אחר כך שוטפים ושואבים מהעומק. בזמן הטיפול כדאי שהכלב יהיה בחדר אחר או בחוץ, ושלא יחזור לשטיח לפני שהוא יבש.

אם הכלב מקיא שוב ושוב, או נראה חולה, הוא צריך וטרינר לפני שהשטיח צריך אותנו.

ברגע של גועל, הדחף הוא לשפוך על השטיח את החומר החזק ביותר שיש בבית. זה בדיוק מה שלא כדאי לעשות.

• אקונומיקה. מלבינה את הצבע של השטיח ומחלישה סיבי צמר. הנזק קבוע, וגם לא עוזר להוציא את הקיא.
• מים חמים. מקבעים את החלבונים בסיב ומנטרלים אנזימים.
• בושם, מטהר אוויר ואבקות ריחניות. מסתירים את הריח ליום או יומיים, ואז הוא חוזר, לפעמים מעורבב בריח של הבושם.
• אמוניה. פוגעת בצמר, ובבית עם כלב היא עלולה למשוך אותו לחזור למקום.
• חומרי חיטוי חזקים. לא מיועדים לשטיחים ועלולים להלבין צבע.

סודה לשתייה היא האפשרות הביתית העדינה יחסית: פיזור על האזור הלח אחרי הספיגה, המתנה, ושאיבה. היא עוזרת לספוג לחות וריח, אבל לא מנקה בעומק. כתבנו עליה בניקוי שטיח עם סודה לשתייה.

אם כבר השתמשתם באחד מהחומרים האלה, ספרו לנו.