ריח רע מהשטיח בשכונת קריית ראשון

בדירות ישנות יש לא פעם חדרים קטנים עם חלון אחד, לפעמים לחצר פנימית או לפיר. האוויר בחדר כזה מתחלף לאט, וריחות נשארים בו זמן רב. שטיח בחדר כזה סופג כל ריח שנוצר בו, ולוקח לו יותר זמן להתייבש אחרי ניקוי. בשכונת קריית ראשון זה שילוב שדורש תכנון.

אנחנו משתמשים בשאיבה יבשה במיוחד בחדרים כאלה, וממליצים להשאיר את הדלת פתוחה ולהפעיל מאוורר לכמה שעות. אם יש אפשרות, הוציאו את השטיח לחדר מאוורר יותר עד שיתייבש. כך לא תקבלו ריח חמוץ במקום ריח הטחב.

אם החדר משמש לשינה, כדאי לתכנן את הניקוי מוקדם ביום, כך שהשטיח יתייבש עד הערב. שינה בחדר קטן עם שטיח רטוב מעלה את הלחות באוויר ומאטה את הייבוש עוד יותר.

ריח של מרתף, אדמה רטובה או בגדים שלא התייבשו הוא בדרך כלל סימן ללחות שנשארה בשטיח זמן רב. זה קורה בשטיחים שמונחים על רצפה קרה בחורף, בחדרים שפונים צפונה, ליד קיר עם רטיבות, או בבית שבו החלונות סגורים רוב הזמן.

הלחות מתרכזת בדרך כלל בתחתית ולא בסיבים העליונים, ולכן מלמעלה השטיח יכול להיראות תקין לגמרי. כשמרימים אותו, רואים לפעמים כתמים כהים או נקודות של עובש בצד האחורי ועל הרצפה.

• ריח של לחות בלי עובש בתחתית: ניקוי וייבוש נכון מורידים את רוב הריח.
• סימני עובש בתחתית או בכותנה: זה לא משהו שניקוי פותר, ונגיד לכם את זה מראש.
• אם הרצפה או הקיר רטובים, צריך לטפל בהם קודם.

אחרי ניקוי של שטיח כזה, חשוב לא להחזיר אותו לאותם תנאים. הרחקה מהקיר, מסיר לחות או שכבה מאווררת מתחת עושים יותר מכל תכשיר.

שטיח בפינת אוכל או בסלון פתוח למטבח סופג עם הזמן ריחות של בישול, טיפות שמן שעפו מהמחבת, פירורים ומשקאות שנשפכו. כל אחד מהם קטן, אבל יחד הם יוצרים ריח כללי שמתחזק בחום.

שמן הוא הבעיה העיקרית. הוא לא מתייבש ולא מתנדף, אלא נשאר על הסיבים כשכבה דקה שאוספת לכלוך. לכן שטיח בפינת אוכל נראה אפור יותר משאר השטיח, וגם מריח יותר. משקאות מתוקים משאירים סוכר שהופך דביק ומושך עוד לכלוך.

• חלב, מיץ וקפה עם חלב מתקלקלים בשטיח ומדיפים ריח חמוץ.
• רטבים עם שום ותבלינים משאירים ריח שמתעורר עם לחות.
• פירורים שנכנסו לפלאג מושכים נמלים ומתפרקים.

ניקוי עמוק מפרק את השמן ושוטף את הסוכר החוצה. כדי להאריך את התוצאה, שאבו את אזור האוכל לעיתים קרובות יותר משאר השטיח.

שטיחון קטן מתחת לשולחן האוכל, שקל להרים ולנקות, מגן על השטיח הגדול.

כלב שאוהב לשכב על השטיח משאיר בו כל יום קצת מעצמו: שיער, קשקשים, שמן עור טבעי ולכלוך מהכפות. השמן הזה הוא מה שאחראי לריח המוכר של כלב, והוא מתחזק כשהכלב רטוב, אחרי טיול בגשם או אחרי מקלחת.

בשטיח, השמן נדבק לסיבים במקום הקבוע שבו הכלב שוכב, ומשם הריח מתפשט. אם נוגעים בסיבים באזור הזה, הם מרגישים לפעמים שמנוניים או כבדים יותר משאר השטיח. כתם לא רואים, אבל הריח שם.

• שאיבה יומית עם מברשת מסתובבת מוציאה שיער וקשקשים, אבל לא את השמן.
• כלב שנכנס רטוב לשטיח מחזק את הריח, ולכן כדאי לייבש אותו במגבת בכניסה.
• שמיכה או מיטה לכלב על השטיח מרכזת את הריח במקום אחד שקל לכבס.

ניקוי עמוק מפרק את השמן ושוטף אותו, והריח יורד משמעותית. אם יש גם נקודות של שתן, הן צריכות טיפול נפרד ומעמיק יותר.

ברוב השטיחים התעשייתיים, הסיבים מוחזקים בתחתית בעזרת שכבת לטקס. עם השנים, בחום ובשמש ישירה, הלטקס מתייבש, מתקשה ומתחיל להתפורר. אחד הסימנים לכך הוא ריח של גומי ישן שעולה מהשטיח, בעיקר בימים חמים.

איך מזהים? הרימו פינה ובדקו את הצד התחתון. אם נשארת אבקה על הרצפה, אם התחתית נסדקת כשמכופפים אותה, או אם סיבים יוצאים בקלות כשמושכים אותם, הלטקס כנראה בסוף דרכו.

במצב כזה ניקוי לא יפתור את הריח, ואנחנו נגיד לכם את זה ישירות. יותר מזה, הרטבה של שטיח עם לטקס מתפורר עלולה להחליש אותו עוד, ולגרום לסיבים להשתחרר. לפעמים נמליץ על שאיבה יסודית בלבד, ולפעמים נמליץ לא לנקות בכלל. אנחנו לא מתקנים שטיחים ולא מחליפים תחתיות, ולכן חשוב לזהות את הבעיה לפני שמשלמים על ניקוי.

בשטיחי עבודת יד, שבהם אין לטקס, ריח כזה לא אמור להופיע, וכדאי לחפש סיבה אחרת.