כתמים בשטיח בשכונת רביבים

בדירות גבוהות בשכונת רביבים אנחנו רואים דפוס קבוע: האזור שבין דלת המרפסת לפינת האוכל מתכהה מהר יותר משאר השטיח. אבק עירוני ופיח שנכנסים מהמרפסת מתיישבים על שאריות שמן ומשקאות, ונוצר כתם רחב ולא אחיד. זה לא כתם אחד שאפשר לנקות נקודתית, וטיפול נקודתי יבהיר רק חלק ממנו. בדרך כלל אנחנו ממליצים במצב כזה על ניקוי מלא של השטיח, ועל שטיחון קטן או מחצלת ליד דלת המרפסת בהמשך. שלחו תמונה של השטיח כולו ולא רק של הכתם, כדי שנבין את התמונה המלאה. ניקוי קבוע של השטיח, יחד עם שאיבה של האזור הזה כמה פעמים בשבוע, מונע מהכהות לחזור מהר, וגם מקל על טיפול בכתם חדש כשהוא נוצר.

מה שתעשו בדקה הראשונה חשוב יותר מכל חומר שתקנו אחר כך. המטרה היא להוציא כמה שיותר נוזל לפני שהוא יורד לגב השטיח.

• ספיגה, לא שפשוף. הניחו מגבת נייר או בד לבן ויבש על הכתם ולחצו בכף היד. החליפו לאזור יבש בכל פעם.
• מהשוליים פנימה. עבודה מהמרכז החוצה מרחיבה את הכתם.
• מוצקים קודם. שאריות של אוכל, בוץ או שוקולד מרימים בכפית או בסכין לא חדה, לפני כל נוזל.
• מים קרים בלבד. כמה טיפות של מים קרים ושוב ספיגה. מים חמים מקבעים כתמים של חלבון וסוכר.

אחרי זה עצרו. אל תוסיפו חומרי ניקוי מהארון, ואל תכסו את המקום בשטיחון או ברהיט. אם הכתם עדיין נראה, צלמו אותו ושלחו לנו בוואטסאפ, ונאמר אם כדאי לחכות לטיפול.

אם השטיח עשוי צמר או שהוא שטיח יד, היו זהירים במיוחד עם כמות המים, גם כשהם קרים. צמר סופג מהר, ומים רבים עלולים להוציא צבע מהשטיח עצמו.

כתם הופך לקבוע כשהצבע שבו נקשר לסיב עצמו ולא רק יושב עליו. יש כמה דברים שמאיצים את זה:

• חום. מים רותחים, מגהץ או מייבש שיער על כתם של חלב, ביצה או דם מקבעים את החלבון בתוך הסיב.
• זמן. כתמי טאנינים, כמו קפה, תה ויין, מתחמצנים עם הימים ומשנים גוון לחום-צהוב שקשה להוציא.
• חומרים לא מתאימים. אקונומיקה ומסירי כתמים חזקים מורידים צבע מהשטיח עצמו, והתוצאה היא כתם בהיר שאין דרך להחזיר.
• שפשוף. שפשוף פותח את קצות הסיבים, דוחף את הלכלוך עמוק פנימה ומשאיר אזור פרוע שנראה מלוכלך גם כשהוא נקי.

בשטיחי צמר יש גורם נוסף: צמר רגיש לחומרים בסיסיים, ותכשיר שמתאים לסינתטי עלול לפגוע בו. לכן לפני כל טיפול אנחנו בודקים ממה השטיח עשוי.

ככל שמגיעים מוקדם יותר, וככל שעל הכתם עברו פחות ניסיונות, כך עולה הסיכוי להוציא אותו כמעט לגמרי.

שוקולד הוא שילוב של שומן, סוכר וצבע, ולכן הוא מבלבל: חלק ממנו נמס במים וחלק לא. גלידה מוסיפה חלב, וסוכריות צבעוניות מוסיפות צבע מאכל.

• תנו לשוקולד להתקשות. אפשר להניח עליו שקית קרח לכמה דקות.
• גרדו את המוצק בעדינות עם כפית, בלי לדחוף אותו פנימה.
• ספגו את מה שנשאר עם מעט מים קרים.

אל תחממו את המקום כדי "להמיס" את השוקולד. כך הוא רק מתפזר לעומק הסיב. בשטיחי שאגי ובשטיחים בעלי סיב ארוך שוקולד נכנס בין הסיבים ומתייבש שם, ולכן שם הגירוד צריך להיות עדין במיוחד כדי לא לתלוש סיבים. סוכר שנשאר בשטיח הוא גם מזון לחרקים ומושך לכלוך, כך שגם כתם שנראה שנעלם כדאי לשטוף עד הסוף.

אם השוקולד כבר נמס לתוך השטיח ונמרח, עצרו בשלב הגירוד ואל תוסיפו מים. את השאר עדיף להשאיר לטיפול.

צמר הוא סיב שסופג מהר ומשחרר לאט. זה טוב לעמידות של השטיח, אבל פחות טוב כשנשפך עליו יין. בנוסף, בשטיחי יד ובשטיחים פרסיים הצבעים לא תמיד יציבים, ובמיוחד צבעים צמחיים ישנים, והם עלולים לזלוג כשמרטיבים את השטיח.

לכן בשטיחים כאלה אנחנו עובדים אחרת:

• בדיקת יציבות צבע בכמה צבעים שונים של השטיח, לא רק באחד.
• שיטת ניקוי בלחות נמוכה, עם תכשירים שמתאימים לצמר.
• טיפול נקודתי זהיר בכתם, בלי להרטיב אזור גדול.
• תשומת לב לפרנזים, שעשויים לרוב מכותנה ומצהיבים בקלות.

אם בבדיקה הצבע מתחיל לזלוג, נגיד לכם את זה ולא נמשיך בטיפול בבית. מידע נוסף נמצא בעמוד ניקוי שטיחים פרסיים ובעמוד על שטיחי צמר.

כתם טרי בשטיח צמר מגיב טוב יותר מכתם ישן, ולכן בשטיח יקר כדאי לפנות אלינו מהר ולא לנסות קודם בעצמכם.