קרדית אבק בשטיח בשכונת רמב"ם

בבניינים ותיקים בשכונת רמב"ם, ובמיוחד בקומות הקרקע ובקומה הראשונה, הלחות בדירה גבוהה יותר. קירות שסופגים לחות, חלונות שפונים לחצר מוצלת ואוורור מוגבל יוצרים סביבה שבה שטיח שומר לחות בגב. שם קרדית האבק מרגישה בנוח במיוחד. כדאי לשים לב לסימנים: ריח מעופש מהשטיח, כתמים כהים על הקיר הסמוך או רצפה קרה ולחה מתחתיו. מסיר לחות בחדר ואוורור קבוע עושים הבדל גדול. בניקוי שטיח בדירה כזו אנחנו מקפידים במיוחד על מינימום מים ועל שאיבה חוזרת. אם ריח מעופש נשאר גם אחרי ניקוי ואוורור, ייתכן שמקור הלחות הוא בקיר או ברצפה, ובמקרה כזה ניקוי השטיח לבד לא יפתור את הבעיה.

קרדית האבק צריכה שלושה דברים: מזון, חום ולחות. שטיח עבה נותן את שלושתם. קשקשי עור, שערות ושאריות אוכל נופלים בין הסיבים ונשארים שם, הבסיס של השטיח שומר על חום, והסיבים מחזיקים לחות מהאוויר.

הקרדית עצמה לא נושכת ולא מעבירה מחלות. מה שמעורר תגובה אצל אנשים רגישים הוא בעיקר ההפרשות שלה וחלקי גוף זעירים שמתפרקים לאבק דק מאוד. האבק הזה מתרומם לאוויר כשהולכים על השטיח, כשמשחקים עליו או כשמנערים אותו.

לכן שטיח צפוף שנמצא בחדר שינה או בחדר שבו יושבים הרבה מצטבר בו יותר חומר מאשר בשטיח מעבר במסדרון. זה גם מסביר למה בבית אחד שני שטיחים יכולים להתנהג אחרת לגמרי. מידע כללי נוסף על הקשר בין שטיחים לרגישות לאבק נמצא במאמר שטיחים ואלרגיה לאבק.

שטיח שכמעט לא דורכים עליו, כמו שטיח בחדר אורחים, צובר פחות מזון לקרדית, אבל עדיין אוסף אבק מהאוויר.

קרדית אבק לא שותה מים. היא סופגת לחות מהאוויר, ולכן היא משגשגת כשהלחות היחסית בבית גבוהה. בשפלה ובמישור החוף, ובמיוחד בחודשי הקיץ, הלחות בחוץ גבוהה מאוד, ובדירה סגורה היא נשארת גבוהה גם בפנים.

• חדרים שפונים צפונה או לחצר פנימית מתייבשים לאט יותר.
• דירות בקומת קרקע ובקומות נמוכות נוטות להיות לחות יותר.
• שטיח שמונח על רצפה קרה, בלי אוורור מתחת, שומר לחות בגב.

מה עוזר: אוורור יומי, מזגן במצב ייבוש בימים הלחים, ומסיר לחות בחדרים שבהם יש בעיה ידועה. מד לחות ביתי פשוט מראה לכם מה קורה בפועל. ניקוי שטיח לא משנה את הלחות בבית, אבל אם הוא נעשה נכון הוא גם לא מוסיף לה, כי השטיח מתייבש מהר ולא נשאר רטוב לאורך זמן.

בחורף, כשהבית סגור, הלחות יורדת לרוב, אבל בימי גשם רצופים היא חוזרת לעלות גם בפנים.

ניקוי בהזרקה ויניקה מכניס לשטיח מים עם תכשיר, ומיד שואב אותם חזרה יחד עם מה שהשתחרר מהסיבים. התוצאה, כשהעבודה נעשית נכון:

• הפחתה של אבק דק שהשואב הביתי לא מוציא מהבסיס.
• הוצאה של קשקשים ושאריות שמשמשים מזון לקרדית.
• הפחתה של הפרשות הקרדית והאלרגנים שנאספו בסיבים.
• שטיח נקי יותר במראה ובמגע, עם פחות אבק שעולה כשיושבים עליו.

זה לא אומר שהשטיח הופך לסטרילי. אבל ההבדל בכמות האבק בין שטיח שנוקה לשטיח שלא נוקה שנים הוא משמעותי, ואנשים רגישים מרגישים אותו לעיתים קרובות. בשטיחים עדינים מצמר ובשטיחי יד אנחנו עובדים בלחות נמוכה, ושם הדגש הוא על שאיבה יבשה יסודית לפני הניקוי. פירוט על השיטות נמצא בעמוד ניקוי יבש או רטוב.

שטיח שנוקה לעומק גם מגיב טוב יותר לשאיבה הביתית בשבועות שאחרי, כי הסיבים פתוחים ונקיים משאריות דביקות.

שאיבה ביתית היא הכלי החשוב ביותר נגד הצטברות אבק בשטיח, בתנאי שעושים אותה נכון.

• לאט. מעבר מהיר מרים רק את מה שעל הפנים. מעבר איטי, כמה פעמים על אותו אזור, נותן לשואב זמן למשוך מהבסיס.
• בשני כיוונים. לאורך ולרוחב, כדי לפתוח את הסיבים מכל צד.
• מסנן HEPA. שואב בלי מסנן טוב פולט חזרה לאוויר חלק מהאבק הדק.
• שקית או מיכל ריקים. שואב מלא מאבד כוח יניקה.
• תדירות. בחדר שבו יש אדם רגיש, פעם או פעמיים בשבוע.

אם אתם רגישים לאבק, עדיף שמישהו אחר ישאב, או שתפתחו חלון בזמן השאיבה ותצאו מהחדר לזמן קצר אחריה. בשטיחים עם סיב ארוך יש כללים קצת אחרים, ועליהם כתבנו במאמר שאיבה נכונה לשטיח שאגי.

גם השואב עצמו צריך תחזוקה: מסנן סתום או מברשת עטופה בשערות מורידים מאוד את היעילות שלו.