שתן כלב על שטיח בשכונת רמב"ם

בבניין של שלוש או ארבע קומות בלי מעלית, הורדה של שטיח ספוג בשתן במדרגות היא משימה לא נעימה וגם לא נחוצה. בשכונת רמב"ם אנחנו מעלים את הציוד הנייד במדרגות ועובדים על השטיח במקום שבו הוא מונח, כך שהוא לא עובר דרך חדר המדרגות ולא מטפטף על השכנים.

מה שכן כדאי להכין הוא מקום קטן ליד הכניסה למכונה, ושקע חשמל זמין קרוב לחדר. בדירות ישנות שבהן החשמל רגיש, ספרו לנו מראש, ונתאם את העבודה כך שלא נפעיל באותו זמן מכשירים כבדים אחרים.

אם השטיח קטן מספיק, אפשר להעביר אותו לחדר אחר בזמן העבודה, אבל ברוב המקרים אין בזה צורך. אנחנו מכסים את הרצפה סביב השטיח כדי שלא יטפטף על אריחים או על פרקט.

שתן טרי הוא נוזל חומצי יחסית שנספג במהירות לעומק הסיב. תוך דקות הוא עובר את שכבת הפלאג, נבלע בתחתית הראשית שבה הסיבים ארוגים או נעוצים, ובשטיחים רבים ממשיך אל שכבת הלטקס שמחזיקה אותם. מה שאתם רואים על פני השטח הוא בדרך כלל עיגול קטן בהרבה מהאזור הרטוב באמת.

ככל שהשתן מתייבש, המים מתאדים והוא הופך לבסיסי יותר. בשלב הזה מתחילים להיווצר מלחים וגבישים שנצמדים לסיבים, והריח משתנה מריח חד של שתן טרי לריח כבד של אמוניה. זה גם השלב שבו צבעים רגישים מתחילים להגיב.

• בשעה הראשונה: רוב הנוזל עדיין אפשר לספוג.
• אחרי יום: חלק מהשתן כבר התגבש בבסיס הסיבים.
• אחרי שבוע ויותר: הסיכוי לשינוי צבע ולריח עקשן עולה משמעותית.

לכן כשמתקשרים אלינו אנחנו שואלים קודם כל מתי זה קרה, ורק אחר כך כמה זה גדול.

זו התלונה הנפוצה ביותר שאנחנו שומעים: ניקיתם, הכתם נעלם, השטיח התייבש, ואחרי שבוע ביום לח הריח חזר. הסיבה היא שגבישי חומצת השתן לא מתמוססים בקלות במים רגילים. ניקוי ביתי מוריד את הצבע ואת השכבה העליונה, אבל הגבישים נשארים בבסיס הסיבים ובתחתית.

כשהאוויר לח, או כשמישהו שוטף את הרצפה ליד השטיח, הגבישים סופגים לחות ומשחררים שוב את הריח. זה לא אומר שהניקוי שלכם היה גרוע, רק שהוא טיפל בשכבה הלא נכונה.

הטיפול שלנו בנוי על תכשיר אנזימטי שמפרק את החומר האורגני, זמן השריה מספיק כדי שהתכשיר יעבוד, ואז שטיפה ושאיבה חזקה שמוציאה את מה שהתפרק. גם כך, כשהשתן ספוג בשכבות עמוקות במשך זמן רב, ייתכן שיישאר ריח קל שמורגש רק מקרוב. אנחנו מעדיפים לומר את זה לפני העבודה ולא אחריה.

אם יש לכם ספק אם הריח שחזר הוא ישן או מתקלה חדשה, הריחו בבוקר לפני שמאווררים, אז הוא בולט יותר.

הצעד החשוב ביותר הוא להוציא כמה שיותר נוזל לפני שהוא מתפשט. מניחים כמה שכבות של נייר סופג או מגבת לבנה ולוחצים חזק עם כף היד או עם הרגל. לא משפשפים, כי שפשוף דוחף את השתן לצדדים ופותח את סיבי הצמר.

• מחליפים את הנייר עד שהוא כמעט לא נרטב.
• מטפטפים מעט מים קרים וסופגים שוב, כדי לדלל את מה שנשאר.
• לא משתמשים במגהץ אדים או במים חמים, כי חום מקבע חלבונים ועלול לקבע גם את הכתם.
• אם אפשר, מרימים את פינת השטיח ומניחים מתחת מגבת כדי שהרצפה לא תספוג.

במדריך מה עושים מיד כשהכלב עשה על השטיח פירטנו את השלבים לפי סוג השטיח. אחרי עזרה ראשונה כזו, הסיכוי שלנו להוציא את הכתם והריח בטיפול מקצועי גבוה בהרבה מאשר בכתם שהתייבש לבד.

צמר הוא סיב שסופג הרבה נוזל ומחזיק אותו בתוכו. זה מה שהופך שטיח צמר לחם ונעים, וזה גם מה שהופך אותו לרגיש במיוחד לשתן. הסיבה העיקרית היא שצמר לא אוהב סביבה בסיסית, ושתן מתייבש הופך לבסיסי. חשיפה ארוכה עלולה להחליש את הסיב באזור הכתם ולשנות את המרקם שלו.

בטיפול בצמר אנחנו עובדים אחרת:

• בדיקת דימום צבע לפני כל דבר, כי צבעים בצמר נוטים לזלוג.
• תכשירים עם רמת חומציות שמתאימה לצמר, ולא תכשירים כלליים.
• כמות נוזל מבוקרת ושאיבה צמודה, כדי שהשטיח לא יישאר רטוב שעות ארוכות.

אם בבדיקה מתברר שהצבע בורח, נגיד לכם ביושר שניקוי בבית עלול להזיק, ולא ננסה בכל זאת. בעמוד ניקוי שטיחי צמר הסברנו בהרחבה איך אנחנו ניגשים לסיב הזה.

שטיח צמר שטופל נכון והתייבש בזמן שומר על הרכות ועל הברק שלו, גם אחרי טיפול בשתן.