שתן כלב על שטיח בלוד

בדירות ישנות החדרים קטנים יותר, ולכן שטיח בגודל בינוני מכסה בהם כמעט את כל הרצפה. לכלב אין הרבה מקום אחר לעשות כשהוא לא מחזיק, ולכן הכתמים מתפזרים על כל השטח ולא נשארים בפינה אחת. בלוד זה אומר בדרך כלל שצריך לטפל בשטיח כולו ולא רק בנקודות.

שטיח שמגיע עד הקירות גם מסתיר את מה שקורה מתחתיו. לפני הטיפול כדאי להרים פינה או שתיים ולבדוק את האריחים. בבתים ישנים הרובה בין האריחים לעיתים סדוקה וסופגת, ושתן שהגיע אליה נשאר שם גם כשהשטיח כבר נקי.

בדירות כאלה כדאי לחשוב על שטיח קטן יותר אחרי הניקוי, שמשאיר פס של רצפה פנויה סביבו. ככה קל יותר לראות תקלה חדשה מיד ולספוג אותה לפני שהיא מגיעה לסיבים.

זו התלונה הנפוצה ביותר שאנחנו שומעים: ניקיתם, הכתם נעלם, השטיח התייבש, ואחרי שבוע ביום לח הריח חזר. הסיבה היא שגבישי חומצת השתן לא מתמוססים בקלות במים רגילים. ניקוי ביתי מוריד את הצבע ואת השכבה העליונה, אבל הגבישים נשארים בבסיס הסיבים ובתחתית.

כשהאוויר לח, או כשמישהו שוטף את הרצפה ליד השטיח, הגבישים סופגים לחות ומשחררים שוב את הריח. זה לא אומר שהניקוי שלכם היה גרוע, רק שהוא טיפל בשכבה הלא נכונה.

הטיפול שלנו בנוי על תכשיר אנזימטי שמפרק את החומר האורגני, זמן השריה מספיק כדי שהתכשיר יעבוד, ואז שטיפה ושאיבה חזקה שמוציאה את מה שהתפרק. גם כך, כשהשתן ספוג בשכבות עמוקות במשך זמן רב, ייתכן שיישאר ריח קל שמורגש רק מקרוב. אנחנו מעדיפים לומר את זה לפני העבודה ולא אחריה.

אם יש לכם ספק אם הריח שחזר הוא ישן או מתקלה חדשה, הריחו בבוקר לפני שמאווררים, אז הוא בולט יותר.

זה החלק שהכי חשוב לדבר עליו בכנות. כשכלב עושה שוב ושוב על אותה נקודה, השתן לא נשאר בסיבים. הוא חודר דרך התחתית, נספג בלטקס, ובשטיח שמונח על רצפה ממשיך לאריח, לרובה שבין האריחים או לפרקט. ניקוי של השטיח מלמעלה מגיע לסיבים ולחלק מהתחתית, אבל לא תמיד לכל העומק.

בשטיח שאפשר להרים, אנחנו בודקים את הצד התחתון ואם צריך מטפלים גם בו. ברצפה עצמה תצטרכו לטפל בנפרד, כי אנחנו מנקים שטיחים בלבד. רובה סופגת במיוחד, ולפעמים היא מקור הריח גם אחרי שהשטיח נקי.

בשטיח מקיר לקיר שמונח על ריפוד, הריפוד עצמו עלול לספוג את השתן. במקרים כאלה ייתכן שיישארו סימן או ריח גם אחרי טיפול טוב, ונגיד לכם את זה כבר מהתמונה. עדיף לדעת לפני שמשלמים מאשר לגלות אחר כך.

אם אינכם בטוחים, הריחו את הרצפה אחרי שהרמתם את השטיח. ריח חזק שם הוא תשובה ברורה.

צמר הוא סיב שסופג הרבה נוזל ומחזיק אותו בתוכו. זה מה שהופך שטיח צמר לחם ונעים, וזה גם מה שהופך אותו לרגיש במיוחד לשתן. הסיבה העיקרית היא שצמר לא אוהב סביבה בסיסית, ושתן מתייבש הופך לבסיסי. חשיפה ארוכה עלולה להחליש את הסיב באזור הכתם ולשנות את המרקם שלו.

בטיפול בצמר אנחנו עובדים אחרת:

• בדיקת דימום צבע לפני כל דבר, כי צבעים בצמר נוטים לזלוג.
• תכשירים עם רמת חומציות שמתאימה לצמר, ולא תכשירים כלליים.
• כמות נוזל מבוקרת ושאיבה צמודה, כדי שהשטיח לא יישאר רטוב שעות ארוכות.

אם בבדיקה מתברר שהצבע בורח, נגיד לכם ביושר שניקוי בבית עלול להזיק, ולא ננסה בכל זאת. בעמוד ניקוי שטיחי צמר הסברנו בהרחבה איך אנחנו ניגשים לסיב הזה.

שטיח צמר שטופל נכון והתייבש בזמן שומר על הרכות ועל הברק שלו, גם אחרי טיפול בשתן.

כלבים חוזרים למקומות שבהם הם מריחים את עצמם. לכן אם יש כתם אחד שאתם מכירים, כמעט תמיד יש עוד כמה שלא שמתם לב אליהם. אם מנקים רק את הכתם המוכר, הכלב ימשיך להשתמש באחרים.

הנה כמה דרכים לאתר אותם עוד לפני שאנחנו מגיעים:

• לרדת לגובה השטיח ולהריח בפינות, ליד דלתות ובצד שקרוב לרהיטים.
• להעביר יד על הסיבים: אזור שספג שתן מרגיש לפעמים קשה או מעט דביק.
• להאיר עם פנס טלפון בזווית נמוכה, כדי לראות הבדלי ברק וטבעות.
• לבדוק את הצד התחתון של שטיח שאפשר להפוך, שם הכתמים בולטים יותר.

אצל כלבים, הנקודות נוטות להיות בדרך שבין המיטה שלהם לדלת, או ליד היציאה למרפסת או לחצר. כשאנחנו מגיעים אנחנו עוברים על כל השטיח בשיטתיות ומסמנים כל אזור חשוד לפני שמתחילים לעבוד.