כתם דם על שטיח בבית דגן

בדירות הוותיקות בבית דגן אנחנו פוגשים לפעמים כתמי דם שאף אחד כבר לא זוכר מתי נוצרו: נקודות חומות ליד המיטה, שביל קטן במסדרון, או כתם שמישהו ניסה לנקות פעם במים חמים. כתמים כאלה מגיבים בדרך כלל, אבל פחות טוב מכתם טרי. בשטיח ישן אנחנו בודקים קודם את הגב, כי לטקס שהתפורר לא מחזיק הרבה מים, ואת יציבות הצבע, כי צבעים בשטיחים ישנים לפעמים פחות יציבים. נאמר לכם מראש מה סביר לצפות לו. בבניין בלי מעלית אנחנו מעלים את הציוד במדרגות, והשטיח נשאר בחדר.

דימום מהאף הוא מקור נפוץ מאוד לכתמי דם בחדרי ילדים. הוא קורה לעיתים קרובות בלילה, בחדר עם מזגן שמייבש את האוויר, והטיפות נוחתות על השטיח שליד המיטה. בבוקר מגלים כמה נקודות חומות, לפעמים גם שביל קטן לכיוון השירותים.

החדשות הטובות הן שאלה בדרך כלל כמויות קטנות, והן מגיבות טוב לטיפול. מה שכדאי לעשות בבוקר:

• לא לגרד ולא לשפשף, גם אם הנקודות נראות קשות.
• לרכך במגבת לחה במים קרים, ולספוג.
• לצלם את כל הנקודות, כולל אלה שבשביל, כדי שנדע איפה לחפש.

אם דימומים כאלה חוזרים, שווה להתייעץ עם רופא הילדים. מבחינת השטיח, אפשר לחכות לניקוי מלא ולטפל בכל הנקודות יחד. על שטיחים בחדרי ילדים באופן כללי כתבנו בעמוד שטיח בחדר ילדים לפי אזורים.

יש כמה תרופות סבתא לכתמי דם, וחלק מהן לא מזיקות, אבל גם לא פותרות.

• מלח עם מים קרים. מלח יכול לעזור מעט בשליפת דם טרי מהסיב, אבל משאיר גבישים שצריך לשאוב היטב אחר כך. בשטיח צמר עדיף לוותר.
• עמילן או קמח תירס. משחה של עמילן ומים קרים סופגת חלק מהדם כשהיא מתייבשת. זה עדין יחסית, אבל משאיר אבקה שצריך להוציא בשאיבה יסודית.
• סודה לשתייה. סופגת לחות, אבל לא מפרקת חלבון. על היתרונות והחסרונות שלה כתבנו בניקוי שטיח עם סודה לשתייה.
• סבון כלים. טיפה במים קרים יכולה לעזור, אבל כמות גדולה משאירה שאריות דביקות שמושכות לכלוך.

הכלל: לא לערבב כמה שיטות על אותו כתם. כל חומר שמוסיפים משאיר משהו בסיב, והשילוב מקשה על הטיפול המקצועי שבא אחר כך.

רוב כתמי הדם בבית הם של בני המשפחה, ואין בהם שום סכנה מיוחדת. ובכל זאת, כמה הרגלים פשוטים הם רעיון טוב:

• כפפות חד פעמיות בזמן הספיגה, במיוחד אם הדם לא של מישהו מהמשפחה.
• מגבות נייר שנזרקות לפח בשקית סגורה, ולא מגבות בד שחוזרות למטבח.
• שטיפת ידיים במים וסבון בסוף.
• הרחקת ילדים קטנים וחיות מחמד מהאזור עד שהוא מטופל ויבש.

מה שלא כדאי לעשות הוא לשפוך על השטיח חומר חיטוי חזק "ליתר ביטחון". רוב החומרים האלה לא מיועדים לשטיחים, הם עלולים להלבין צבע ולפגוע בסיבים, והם לא עוזרים להוציא את הכתם.

הטיפול שלנו מוציא את הדם מהסיבים ושוטף את האזור, וזה מקטין את מה שנשאר בשטיח. אנחנו לא מבטיחים חיטוי מלא, ולא נכון להבטיח את זה על שטיח.

הביקור מתחיל בבדיקה קצרה של השטיח ושל הכתם, ובכמה שאלות: מתי, האם היו מים חמים, ומה כבר נוסה.

1. זיהוי הסיב. צמר, ויסקוזה, ניילון ופוליפרופילן מגיבים אחרת לתכשירים שמפרקים חלבון.
2. בדיקת צבע. על השוליים או בפינה מוסתרת, כדי לראות שהצבע של השטיח לא נע.
3. ריכוך. בכתם יבש, מרככים במים קרים לפני שמוסיפים תכשיר.
4. תכשיר לחלבון. מתאים לסוג הסיב, עם זמן השריה מספיק.
5. שטיפה ושאיבה. בהזרקה-יניקה או בלחות נמוכה, כמה מעברים, וסיום במעבר יניקה בלבד.

אם הכתם נמצא בשטיח שצריך גם ניקוי כללי, אפשר לשלב את שני הדברים באותו ביקור. בסוף נראה לכם את התוצאה, ונגיד אם יש משהו שעלול לעלות בזמן הייבוש. מידע על זמני ייבוש נמצא בעמוד כמה זמן שטיח מתייבש.