כתמים בשטיח ברמת גן

שאלה שעולה הרבה בדירות חדשות ברמת גן: האם הטיפול בכתם יפגע בפרקט שמתחת? כשעובדים נכון, הנוזל נשאב מהשטיח ולא עובר לרצפה. בשטיחים דקים, ובמיוחד בשטיחי כותנה ובשטיחים סינתטיים עם גב דק, אנחנו מניחים מתחת לאזור הכתם יריעה מגינה בזמן העבודה. השטיח לא צריך לחזור על הרצפה כשהוא עדיין רטוב לגמרי בגב, ולכן לפעמים נבקש להרים קצה שלו או לתמוך בו כדי שיתאוורר מלמטה. רגליים של רהיטים כבדים לא מחזירים עד שהשטיח יבש, כדי שלא יישארו סימני צבע או חלודה. אם יש לכם ספק לגבי סוג הפרקט או רגישות שלו למים, ספרו לנו מראש, ונתאים את כמות הנוזל ואת אופן העבודה גם לשטיח וגם לרצפה שמתחתיו.

קפה ותה מכילים טאנינים, אותם חומרים שנותנים להם צבע, והם נקשרים לסיב ככל שעובר זמן. קפה עם חלב מוסיף שכבה נוספת של שומן וחלבון, ולכן כתם של הפוך מתנהג אחרת מכתם של אספרסו.

הטעות הנפוצה היא לשפוך מים חמים "כדי להמיס". חום מקבע את החלבון של החלב ומקשה על הטיפול. עדיף לספוג, להוסיף מעט מים קרים ולספוג שוב.

כתם קפה ישן מזוהה לרוב בשוליים כהים יותר מהמרכז. זו טבעת שנוצרת כשהנוזל התייבש מהחוץ פנימה. הטבעת הזו היא הסימן שהטיפול צריך להגיע גם לגב ולא רק לפני השטח. בשטיחים בצבעים בהירים, ובמיוחד בצמר טבעי בגוון שמנת, כתם קפה ישן עלול להשאיר גוון צהבהב קל גם אחרי ניקוי טוב, ואנחנו אומרים את זה מראש לפי התמונה.

קפה שחור בלי סוכר הוא הקל יותר מבין כתמי הקפה. קפה מתוק עם חלב משאיר גם דביקות שמושכת אבק.

שמן לא מתערבב עם מים, ולכן ספיגה במים לבד לא תוציא אותו. כתמים של שמן זית, טחינה, רוטב פסטה או שומן מבשר יושבים על הסיב ומושכים אליהם אבק, וכך כתם שהיה כמעט שקוף הופך עם הזמן לאזור אפור וכהה.

מה אפשר לעשות לבד: להרים כל שארית מוצקה, לספוג כמה שיותר ולפזר מעט קמח תירס או טלק על המקום כדי שיספגו את השמן. אחרי כמה שעות שואבים. לא כדאי לנסות נוזל כלים מרוכז על השטיח, כי השאריות שלו נשארות בסיב ומושכות לכלוך מחדש.

פוליפרופילן, הסיב הנפוץ בשטיחים סינתטיים זולים, אוהב שמן במיוחד, וכתם שמן בו דורש תכשיר מפרק שומנים ושטיפה יסודית. אנחנו מקפידים על שאיבה חוזרת של מים נקיים, כדי שלא תישאר שכבה דביקה שמחזירה את הכתם תוך שבועות.

כתם שמן במטבח פתוח מתפשט לפעמים בצעדים, ולכן כדאי לבדוק גם את האזור שבין השולחן למטבח ולא רק את הכתם הבולט.

שעווה היא מהכתמים הבודדים שבהם החום הוא חבר, אבל רק בשלב השני. קודם מקררים: קוביית קרח בשקית על השעווה עד שהיא מתקשה, ואז מפוררים ומרימים בעדינות את רוב החתיכות.

את השכבה הדקה שנשארת אפשר להוציא עם נייר סופג לבן ומגהץ על חום נמוך, כשהנייר בין המגהץ לשטיח. השעווה נמסה ונספגת בנייר. מחליפים נייר עד שלא עולה יותר שעווה.

• לא מתאים לשטיחי שאגי סינתטיים ולסיבים שנמסים בחום. בדקו קודם בפינה.
• נרות צבעוניים משאירים צבע גם אחרי שהשעווה יצאה, וזה כבר כתם שדורש טיפול.
• נרות ריחניים משאירים לפעמים שמן ריח, שמתנהג כמו כתם שמן.

אם השעווה נכנסה לשטיח צמר עבה או לשטיח יד, עדיף לא לנסות מגהץ ולהשאיר את זה לנו.

בכל מקרה, אל תנסו לגרד שעווה עם סכין חדה. היא חותכת סיבים ומשאירה אזור קצוץ.

רוב הנזק שאנחנו רואים בשטיחים לא נגרם מהכתם המקורי, אלא מהניסיון להוציא אותו.

• אקונומיקה. מורידה את הצבע של השטיח ומחלישה סיבי צמר. הסימן הלבן שנשאר הוא קבוע.
• מי חמצן. עלולים להבהיר צבעים, בעיקר בצמר ובשטיחים בצבעים כהים.
• אמוניה ותכשירים בסיסיים חזקים. פוגעים בצמר ובמשי ומשנים גוון.
• נוזל כלים בכמות גדולה. משאיר שאריות דביקות שמושכות לכלוך, והמקום מתכהה מחדש תוך כמה שבועות.
• תרסיסים "לכל השטיחים". לא כולם מתאימים לכל סיב, ובטח שלא לשטיח יד.

סודה לשתייה וחומץ הם המתכון הביתי המוכר, ויש להם מקום מוגבל. על היתרונות והחסרונות שלהם כתבנו במאמר ניקוי שטיח עם סודה לשתייה.

אם כבר השתמשתם באחד החומרים האלה, ספרו לנו. זה משפיע על הבחירה של התכשיר ועל מה שנוכל להשיג.