כתם שמן בשטיח בבית דגן

בדירות ותיקות המטבח בדרך כלל חדר נפרד, ובינו לבין הסלון יש מסדרון עם שטיח צר או ראנר. בבית דגן השטיח הזה סופג את השמן שעל סוליות הנעליים והגרביים של כל מי שיוצא מהמטבח, ומקבל גוון אפור לאורך המרכז.

בשטיח כזה הכתם הוא לא נקודה, אלא פס. אנחנו מטפלים בו בממס לכל אורכו, ואז שוטפים את השטיח כולו כדי שלא יישאר מעבר חד בין המרכז לשוליים.

אם הראנר קטן וקל, כדאי להעביר אותו לחדר אחר לייבוש. אם הוא מונח במסדרון צר בלי אוורור, פתחו את הדלתות של החדרים הסמוכים כדי שאוויר יזרום מעליו.

מים ושמן לא מתערבבים, וזה בדיוק העניין. כשמנסים לשטוף כתם שמן במים, המים עוברים לידו או מעליו, והשמן נשאר דבוק לסיב. במקרה הגרוע, המים דוחפים אותו עמוק יותר או מפזרים אותו לשוליים.

כדי להוציא שמן צריך משהו שמפרק אותו או נקשר אליו. יש שתי דרכים עיקריות:

• ממס: חומר שממיס את השמן ומאפשר לספוג אותו החוצה. זה הכלי העיקרי שלנו לכתמי שמן.
• מתחלב: תכשיר שעוטף את טיפות השמן ומאפשר למים לשאת אותן. זה מה שסבון כלים עושה, אבל הוא משאיר שארית.

בביקור אנחנו משתמשים קודם בממס כדי לשחרר את השמן, ורק אחר כך בשטיפה במים ובשאיבה. הסדר הזה חשוב: שטיפה לפני הממס רק מרטיבה את השטיח בלי להזיז את השמן.

רוב כתמי השמן הקשים שאנחנו פוגשים לא היו כאלה ברגע השפיכה. הם הפכו לקשים בעקבות טיפול ביתי שהלך לכיוון הלא נכון.

• מים חמים: חום מרכך את השמן ומאפשר לו לנדוד לעומק ולצדדים. בשומן מבשר או בחמאה, מים חמים ממיסים את מה שהיה קרוש וקל להרים.
• שפשוף: דוחף את השמן לבסיס, פותח את הסיב ויוצר אזור שעיר שנראה שונה גם אחרי שהכתם יצא.
• הרבה סבון כלים: מוציא חלק מהשמן, אבל משאיר שארית דביקה שמושכת לכלוך. כעבור שבוע הכתם חוזר כהה יותר.

גם מגהץ על נייר, שעובד לפעמים בשעווה, לא מתאים לשמן. שמן לא מתקשה כמו שעווה, והחום רק מפזר אותו בתוך הסיב.

השטיח שהכי חשוף לשמן הוא זה שמונח בין המטבח לפינת האוכל, או בסלון של דירה עם מטבח פתוח. שם יש שני סוגי כתמים: שפיכות גלויות של שמן או רוטב, ושכבה דקה ואחידה של שומן שמגיעה מאדי הבישול ומכפות הרגליים.

שמן צמחי טרי, כמו שמן זית או שמן קנולה, יוצא בדרך כלל טוב בממס. שומן מבשר, שומן עוף או שמן טיגון שהשתמשו בו כמה פעמים כבדים יותר, ולפעמים מגיעים עם צבע מתבלינים כמו פפריקה או כורכום.

כורכום וזעפרן הם מקרה מיוחד: הצבע שלהם נקשר לסיב, גם כשהשמן כבר יצא. בשטיח בהיר זה יכול להשאיר גוון צהוב. כדאי לספר לנו מה בדיוק נשפך, כי לצבע כזה יש טיפול נפרד, והוא לא תמיד מצליח עד הסוף.

חמאה, טחינה, חמאת בוטנים וממרח שוקולד הם שמן בתוספת חלבונים, סוכר או מוצקים. זה הופך את הכתם לשכבתי: יש חלק מוצק שמונח על הסיב, ויש שמן שנספג לתוכו.

הצעד הראשון הוא להרים כמה שיותר מהחלק המוצק. בחמאה או בממרח רך, כדאי לקרר קודם בקוביית קרח בשקית, כדי שיתקשה ויהיה קל יותר לגרד בעדינות. רק אחר כך מגיע הטיפול בשמן שנשאר.

• טחינה גולמית: משאירה כתם בהיר ושמנוני שנוטה להאפיר.
• ממרח שוקולד: שמן, סוכר וצבע. אחרי הממס צריך גם טיפול בצבע.
• חמאת בוטנים: עבה מאוד, ומשאירה שמן רב עמוק בבסיס.

בבית עם ילדים, הכתמים האלה מופיעים בעיקר בחדרים ובפינת המשחק. מידע כללי על כתמים במקומות כאלה בעמוד שטיח בחדר ילדים.