כתמים בשטיח בבית דגן

בבניינים הוותיקים בבית דגן יש בדרך כלל מדרגות, חדרים קטנים יותר ופחות מקום לתמרן. היתרון של ניקוי בבית הלקוח הוא שהשטיח לא צריך לרדת במדרגות. אנחנו מעלים את הציוד הנייד ועובדים על השטיח במקום שבו הוא מונח. בחדר קטן כדאי לפנות מראש את הרהיטים הקלים, להרים מהרצפה צעצועים, כבלים ועציצים, ולוודא שיש שקע חשמל זמין. אם הכתם נמצא מתחת לרהיט כבד, כמו ארון או מזנון, נגיד לכם מראש אם צריך להזיז אותו, כי לא תמיד אפשר לטפל בכתם שחצי ממנו מכוסה. ולמי ששואל אם השטיח צריך לרדת לרכב: לא. כל העבודה נעשית בדירה, והציוד שלנו עולה ויורד במדרגות בלי שהשטיח זז מהחדר.

כתם הופך לקבוע כשהצבע שבו נקשר לסיב עצמו ולא רק יושב עליו. יש כמה דברים שמאיצים את זה:

• חום. מים רותחים, מגהץ או מייבש שיער על כתם של חלב, ביצה או דם מקבעים את החלבון בתוך הסיב.
• זמן. כתמי טאנינים, כמו קפה, תה ויין, מתחמצנים עם הימים ומשנים גוון לחום-צהוב שקשה להוציא.
• חומרים לא מתאימים. אקונומיקה ומסירי כתמים חזקים מורידים צבע מהשטיח עצמו, והתוצאה היא כתם בהיר שאין דרך להחזיר.
• שפשוף. שפשוף פותח את קצות הסיבים, דוחף את הלכלוך עמוק פנימה ומשאיר אזור פרוע שנראה מלוכלך גם כשהוא נקי.

בשטיחי צמר יש גורם נוסף: צמר רגיש לחומרים בסיסיים, ותכשיר שמתאים לסינתטי עלול לפגוע בו. לכן לפני כל טיפול אנחנו בודקים ממה השטיח עשוי.

ככל שמגיעים מוקדם יותר, וככל שעל הכתם עברו פחות ניסיונות, כך עולה הסיכוי להוציא אותו כמעט לגמרי.

בוץ הוא אחד הכתמים הבודדים שבהם הכלל הפוך: לא נוגעים בו כשהוא רטוב. בוץ רטוב שמשפשפים נמרח ונדחף לעומק, ואילו בוץ יבש מתפורר ויוצא ברובו בשאיבה.

הדרך הנכונה היא לחכות שיתייבש לגמרי, לפורר בעדינות עם האצבעות או עם מברשת רכה, ולשאוב היטב. רק אחרי זה מטפלים בצבע שנשאר. אדמה אדמדמה, כמו חמרה, משאירה לפעמים גוון כתום שדורש טיפול נוסף.

בחורף אנחנו רואים הרבה שטיחים שהאזור ליד הכניסה או ליד דלת המרפסת כהה יותר משאר השטיח. זה לא כתם אחד אלא הצטברות של חול ואדמה שנכנסו לגב. חול כזה גם שוחק את הסיבים בכל צעד. ניקוי מלא של השטיח בשיטת ניקוי שטיחים בבית מוציא את רוב ההצטברות הזו.

אם הבוץ הגיע לשטיח צמר בהיר, גם אחרי שהוא התייבש כדאי לפורר אותו בזהירות רבה, כי גרגירי אדמה חדים שוחקים את הסיבים.

אנחנו מעדיפים לומר את זה לפני שמגיעים ולא אחרי. יש כתמים שגם טיפול מקצועי נכון לא מבטיח להוציא לגמרי:

• כתמים שהוציאו צבע. אקונומיקה, מסירי כתמים חזקים ותרופות מסוימות לא משאירים לכלוך אלא מורידים את הצבע של השטיח. אין מה "לנקות" שם.
• צבעים ייעודיים. צבע שיער, חינה, טוש קבוע וצבע קירות.
• כתמים שעברו חום. מגהץ, מייבש שיער או מים רותחים על כתם חלבון.
• כתמים ישנים מאוד. קפה ויין שהתחמצנו במשך חודשים ועברו כמה ניסיונות עם חומרים שונים.
• צבע שנדד מהשטיח עצמו. שטיח שנרטב והצבע שלו זלג בין האזורים.

גם במקרים האלה הכתם לרוב מתבהר, והשטיח כולו נראה טוב יותר אחרי ניקוי. אבל אם הכתם הוא הסיבה היחידה להזמנה, חשוב שתדעו מראש מה סביר.

לפי התמונה נוכל בדרך כלל לומר לאיזו מהקבוצות הכתם שייך, ועל זה נבסס את ההמלצה שלנו.

רוב הנזק שאנחנו רואים בשטיחים לא נגרם מהכתם המקורי, אלא מהניסיון להוציא אותו.

• אקונומיקה. מורידה את הצבע של השטיח ומחלישה סיבי צמר. הסימן הלבן שנשאר הוא קבוע.
• מי חמצן. עלולים להבהיר צבעים, בעיקר בצמר ובשטיחים בצבעים כהים.
• אמוניה ותכשירים בסיסיים חזקים. פוגעים בצמר ובמשי ומשנים גוון.
• נוזל כלים בכמות גדולה. משאיר שאריות דביקות שמושכות לכלוך, והמקום מתכהה מחדש תוך כמה שבועות.
• תרסיסים "לכל השטיחים". לא כולם מתאימים לכל סיב, ובטח שלא לשטיח יד.

סודה לשתייה וחומץ הם המתכון הביתי המוכר, ויש להם מקום מוגבל. על היתרונות והחסרונות שלהם כתבנו במאמר ניקוי שטיח עם סודה לשתייה.

אם כבר השתמשתם באחד החומרים האלה, ספרו לנו. זה משפיע על הבחירה של התכשיר ועל מה שנוכל להשיג.