קיא על שטיח במזכרת בתיה

בבתים פרטיים במזכרת בתיה עם חצר, כלבים אוכלים דשא, עלים ולפעמים משהו שמצאו ליד הגדר, ומקיאים אחר כך בתוך הבית. הקיא מעורב לעיתים באדמה ובחומר צמחי, והכתם כהה ולא אחיד. לפני הטיפול אנחנו מרימים ושואבים את כל מה שאפשר, ורק אז ממשיכים לתכשיר האנזימטי. אחרי הניקוי כדאי לבדוק מה הכלב אוכל בחצר. צמחים מסוימים מזיקים לכלבים, ואם ההקאות חוזרות, כדאי להתייעץ עם וטרינר. בזמן הטיפול השאירו את הכלב בחוץ, ואל תתנו לו לחזור לשטיח עד שהוא יבש.

הטעות הנפוצה ביותר היא לנגב קיא במגבת. ניגוב מורח את החומר לתוך הסיבים ומרחיב את הכתם. הסדר הנכון:

1. כפפות. כפפות חד פעמיות, ואם יש, גם מסכה פשוטה אם הריח מפריע.
2. הרמה, לא ניגוב. החליקו קרטון קשיח, מרית או מגרדת פלסטיק מתחת לחלק המוצק, והרימו אותו לשקית.
3. ספיגה. מגבות נייר על מה שנשאר, לחיצה בלי שפשוף, והחלפה עד שכמעט לא עולה נוזל.
4. מים קרים. כמה כפות על האזור, ושוב ספיגה.
5. שקית סגורה. כל מה שהשתמשתם בו נכנס לשקית שנסגרת ויוצאת מהבית.

מה לא עושים: לא מים חמים, לא אקונומיקה ולא בושם. אם אחרי כל זה נשאר כתם או ריח, תנו לאזור להתייבש באוויר עם חלון פתוח, ושלחו לנו תמונה בוואטסאפ.

אם יש בבית ילדים קטנים או חיות, הרחיקו אותם מהאזור עד שהוא מטופל.

כלבים מקיאים מסיבות רבות: אכלו דשא, אכלו מהר מדי, מצאו משהו ברחוב או סתם קיבה רגישה. הקיא של כלב הוא בדרך כלל בכמות גדולה יותר מזה של חתול, ולעיתים מכיל מזון שלא התעכל.

מה שמייחד את הקיא של כלב הוא שהכלב עצמו מתעניין בו. כלב שמריח את המקום עלול לחזור אליו, ללקק אותו, ולפעמים גם לסמן אותו. לכן חשוב:

• להרחיק את הכלב מהאזור מיד.
• להרים את המוצק ולספוג את הנוזל.
• לא להשאיר ריח, גם אם הכתם נראה נקי.

בטיפול אנחנו משתמשים בתכשיר אנזימטי שמפרק את החומר האורגני ואת מקור הריח, ולא מסתירים אותו בבושם. אחר כך שוטפים ושואבים מהעומק. בזמן הטיפול כדאי שהכלב יהיה בחדר אחר או בחוץ, ושלא יחזור לשטיח לפני שהוא יבש.

אם הכלב מקיא שוב ושוב, או נראה חולה, הוא צריך וטרינר לפני שהשטיח צריך אותנו.

צמר סופג נוזלים מהר, ובשטיחי יד הצבעים לא תמיד יציבים. השילוב הזה הופך קיא על שטיח צמר למקרה רגיש. החומצה עלולה להגיב עם הצבע, והניסיון לנקות במים רבים עלול לגרום לצבע לזלוג.

מה לעשות עד שנגיע:

• להרים את המוצק ולספוג, בלי להרטיב הרבה.
• להסתפק במים קרים בכמות קטנה, בלי תכשירים מהארון.
• לבדוק אם הקיא הגיע לפרנזים, שעשויים לרוב מכותנה ומכתימים בקלות.

בטיפול בשטיח כזה אנחנו בודקים את יציבות הצבע בכמה צבעים שונים, עובדים בלחות נמוכה, ובוחרים תכשיר אנזימטי שמתאים לצמר. אם הצבע זולג בבדיקה, נגיד לכם בכנות שעדיף לא לטפל בשטיח הזה בבית, ולא נמשיך.

מידע נוסף על הגישה שלנו נמצא בעמוד ניקוי שטיחי צמר ובעמוד ניקוי שטיחים פרסיים.

ברוב המקרים קיא מגיב טוב לטיפול נכון, אבל יש מצבים שבהם חשוב לנו לומר מראש שייתכן שיישאר משהו:

• שינוי צבע מחומצה או ממרה. אם הצבע של השטיח השתנה, ניקוי לא מחזיר אותו. הוא רק מוציא את מה שנשאר על הסיב.
• קיא שהגיע לריפוד. בשטיח מקיר לקיר, ריפוד ספוג עלול להמשיך להדיף ריח.
• כתמים חוזרים באותו מקום. חתול שמקיא שוב ושוב באותה נקודה משאיר שכבות.
• כתם שעבר אקונומיקה או חום. כאן הנזק כבר נעשה.
• שטיח שהצבעים שלו זולגים. לא נמשיך בטיפול כדי לא להחמיר.

גם כשנשאר משהו, הוא בדרך כלל חלש בהרבה מהמקור, והריח מגיב לרוב טוב לטיפול אנזימטי. לפי התמונה נוכל להעריך מה סביר לצפות לו, ועל זה נבנה את ההמלצה שלנו.